וְאִם יֵשׁ עָלָיו (כב) דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, שֶׁנִּרְאֶה עַל יְדֵי זֶה, שֶׁמַּה שֶּׁמְּסַפְּרִין עָלָיו הוּא אֱמֶת, דִּינָא הָכֵי {הדין כך}, אִם יֵשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר אֱמֶת, (כג) לְשָפְטוֹ לְצַּד זְכוּת, או בְּעִנְיְנִי שְלִילַת הַמַּעֲלות, או בְּכָל שְאָר הַפְּרָטִים, הַמְבֹאָרִים לְעֵיל בְּסָעִיף ז', לֹא שַׁיָּךְ בָּזֶה דְּבָרִים הַנִּכָּרִים, דְּוַדַּאי אָנוּ מְחֻיָּבִין לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת (כד) כֵּיוָן שֶׁהוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּזֶּה עַל יְדֵי זֶה בְּעֵינֵינוּ וְכַנַּ"ל, אֲבָל אִם הוּא דָּבָר אֲשֶׁר אֵין לִמְצֹא צַּד זְכוּת עַל הָעוֹשְׁקוֹ, (כה) מֻתָּר לְהאֲמִין וּלְקַבֵּל*.
And if there are "indications" that what is said about him is true, the din is as follows: Even if there is in this matter, even if it be true, reason to judge him in the scale of merit, or if it concerns the negation of advantages, or one of the other instances that we explained above in section 7, "indications" do not apply here; for certainly we must judge him in the scales of merit, since he is a "mediocre" man [and not a confirmed evildoer], so that he not be shamed in our eyes because of this, as mentioned above. But if it is a thing where no element of merit can be found for the doer, it is permitted to believe and to accept.