12נשקו בר. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ז ג) שררך אגן הסהר. למה נמשלו ישראל בחטין דכתיב (שם) בטנך ערמת חטים א"ר אידי מה חטה זו סרוקה מאמצעיתה ומתויימת מכל הפירות שהכל טפילין לה כך ישראל מצויינין באומות עכו"ם במילה ובציצית והכל טפל להם. א"ר שמעון בן לקיש מה חטין הללו כשהן יוצאין לזריעה אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסין אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין שנאמר (דברים י כב) בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשעלו לא עלו אלא במנין שנאמר (שמות יב לז) כשש מאות אלף רגלי. ר' חנינא אמר על הדא דר' שמעון בן לקיש למה נמשלו ישראל בחטין. לומר לך בעל הבית שיש לו בן בית אם בא לחשב עמו אין אומר לו כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה חבילות של תבן אתה מכנס לאוצר או כמה חבילות של קש אלא נותן את הקוצים לאש וזורה את התבן לרוח ומהו אומר תן דעתך כמה חטים אתה מכניס לאוצר לפי שהם חיים לעולם. בעל הבית הזה הוא הקב"ה שכל העולם שלו שנאמר (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה. בן בית זה משה שנאמר (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא. ומה אמר לו הקב"ה תן דעתך על העכו"ם. לא כן למה שנמשלו בקש יאכלמו כקש ומה עושין לקש מציפין אותו במים שנאמר (תהלים קלו טו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ונמשלו כקוצים שנאמר (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים. אבל ישראל נמשלו כחטין שנאמר (שיר השירים ז ג) בטנך ערמת חטים. לכך אמר לו הקב"ה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהן. שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל. דבר אחר בטנך ערמת חטים. שבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה שלה ארוך ועליה רחבין וארוכין והשבולת בראש הקנה והקנה שלם מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה והעלין מתגאין ואומרין כן אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא הקש מכניסין לאש והמוץ זורין לרוח ומקיימין את החטין בגורן וכל מי שהוא רואה אותן נוטלן ונושקן. כך אומות העכו"ם הן אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים להן והלא כתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל לעתיד לבוא משתיירין לבד שנאמר (דברים לב יב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. דבר אחר בטנך ערמת חטים. ר' יודן אמר ערימת חטים זו תורת כהנים שכל חטאות ואשמות כתובין בו שנאמר (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה. (שם יח) זאת תורת החטאת. (שם ז א) וזאת תורת האשם. (שיר השירים ז ז) סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכין כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בו כמה פגולין ונותרין יש בו. אמר ר' לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בת כ' או בת שלשים משיוציא יציאותיו הוא בא להזדקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא פורש ממנה מיד ומי גרם לו שלא קרב אליה אי זה כותל יש ביניהם ואי זה סייג ואי זה נחש נשכו ואי זה עקרב עקצו. אלא מי עקצו דברי תורה שהן רכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן הוא מי שהביאו לו תמחוי של בשר והוא רעב לאכול אמרו חלב נפל בתוכו מיד מושך ידו הימנו ולא טעמו ומי גרם לו שלא לטעום אלא דברי תורה שהן רכין כשושנה. כמה דאת אמר בהן (ויקרא ג יז) כל חלב וכל דם לא תאכלו. דבר אחר בטנך ערימת חטים. רבי הונא בשם ר' אידי אמר והלא ערימת של אצטרובלין ושל פלפלין יפין מהן ולמה נמשלו בחטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין כך אי אפשר לעולם בלא ישראל:
12. “Be sincere [literally: kiss with purity]” (Psalms 2:12). [This Midrash reads the verse as “kiss the wheat”] This [relates to] that which is written, “Your navel is like a round goblet; [let mixed wine not be lacking; your belly is like a heap of wheat hedged about with lilies.]” (Song of Songs 7:2). Why is Israel compared to wheat, [such] that it is written, “your belly is like a heap of wheat” (ibid.)? Rabbi Iddi said, “Just as a [kernel of] wheat has a furrow through its middle and is [thus] distinguished from all other fruit; such that all other [foods] are secondary to it; so too Israel is distinguished from the idolatrous nations, with circumcision, and with tzitzit, and everyone is secondary to them.” Rabbi Shimon ben Lakish said, “Just as with wheat, when they go out to be sown, they only go out [once they’ve been] counted, and when they are brought in [at time of the harvest], they are only brought in [once they’ve been] counted; so too with Israel – when they went down to Egypt, they went down [having been] counted, as it is said, “Your ancestors went down to Egypt as seventy souls” (Deuteronomy 10:22). And when they ascended [from the land of Egypt], they only did so [having been counted], as it is said, “[The Israelites journeyed from Rameses to Succoth,] around six hundred thousand [fighting men on foot, aside from noncombatants]” (Exodus 12:37).” Rabbi Chanina said, in response to [the teaching of] Rabbi Shimon ben Lakish, “Why is Israel compared to wheat? [The following parable will] tell you [why]. If a landlord has a steward, when he comes to [work] with him on [his] accounts, he doesn’t ask him “how many baskets of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of chaff did you bring into the storehouse?” or, “how many bundles of straw?” Rather, place the thorns in the fire, and winnow the chaff into the wind. And [thus], what does he say? “Pay attention to how much wheat you’re bringing into the storehouse.” Because [wheat] gives life to the world. This landlord is the Holy One, blessed be He, for all of the world is His, as it is said, “To G-d belongs the land and all that it contains” (Psalms 24:1). This [trusted] steward is Moses, as it is said, “in all my house he is [the most] trusted” (Numbers 12:7). And what did the Holy One, blessed be He, say to him? Pay attention to the idolators? No! Why? Because they are compared to straw: “[Your fury] consumes them like straw” (Exodus 15:7). And what do we do with straw? We soak it in water, as it is said, “[G-d] hurled Pharoah and his army into the Sea of Reeds” (Psalms 136:15). And they are compared to thorns, as it is said, “Nations shall be burnings of lime; thorns cut down that are set on fire” (Isaiah 33:12). But Israel is likened to wheat, as it is said, “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Therefore, the Holy One, blessed be He, said to Moses, “Pay attention to counting the Israelites, to know how many there are, as it is said, “When you take a census of the Israelites...” (Exodus 30:12).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). An ear of wheat rises up and ascends, and her stem is long, and her leaves are wide and long, and the ear of wheat [sits at] the top of the stalk. And when the stalk is complete it becomes prideful and boasts, “For my sake was this field sown.” And the leaves become prideful and boast the same [boast]. The ear of wheat says to them, “Behold! The harvest [will soon] come and then everyone will be appeased, and will know for whom the field was [really sown].” After not much time, the harvest came. The straw was gathered into the fire. The chaff is thrown to the wind. And [only] the wheat is preserved in the granary, and everyone who sees it, takes it, and kisses it. So too the idolatrous nations. They say, “The world was made for our benefit.” And Israel says to them, “Is it not written that “Nations shall be burnings of lime; [thorns cut down that are set on fire]” (Isaiah 33:12)?” But Israel in the days to come [is destined] to be left alone, as it is said, “G-d alone did guide them, and there was no alien deity alongside Him” (Deuteronomy 32:12) [as if to say G-d guided Israel to the end of days, but He guided nobody else, he “guided them alone”]. Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Yuden said, “This heap of wheat refers to the book of Leviticus since all of the sin and guilt offerings are written within it, as it says, “This is the law of the burnt-offering” (Leviticus 6:2); “This is the law of the sin offering” (ibid., 6:18); “This is the law of the guilt offering” (ibid., 7:1) – “hedged about with lilies” (Song of Songs 7:2) – this refers to words of Torah which are as delicate as lilies. How many commandments and details are contained within [the book of Leviticus]? How many laws does it contain concerning invalid sacrifices, and [how many laws] concerning leftover sacrificial meat?” Rabbi Levi said, “In the way of the world, if a man marries a woman of 20 or 30 years old, once he has settled his [wedding] expenses, he comes to her to be intimate with her. But if she says, “I have seen [the colour] or a red rose [i.e., I am menstruating],” he separates from her immediately. And what caused him not to draw near to her? What wall was there between then? What fence? What serpent bit him? What viper stung him? Rather, what stung him were the words of Torah, which are delicate like a lily, for it is written within her, “Do not approach [to be intimate with] a woman in her menstrual impurity” (Leviticus 18:19). And similarly, if someone brought a person a plate of meat, and he was hungry, but they told him that some forbidden fat had fallen within it, he will immediately rescind his hand from it, and he won’t taste it. And what caused him not to taste it? Nothing other than words of Torah, which are as delicate as a lily, like that which is written within them, “Do not eat any forbidden fats or any blood” (Leviticus 3:17).” Another interpretation of: “your belly is like a heap of wheat” (Song of Songs 7:3). Rabbi Huna said in the name of Rabbi Iddi, wouldn’t a heap of pinecones, or a heap of peppers be more beautiful? Why [then] are [the Israelites] compared to wheat? Rather, a person can live without pinecones and without pepper, but a person can never live without wheat. And just as it is impossible for a world to be without wheat, so too it is impossible for the world to be without Israel.
