למנצח בנגינות. נודע ביהודה אלקים בישראל. זה שאמר הכתוב (הושע ה ט) אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. בשעה שגלו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין לא גלו התחילו אומרים אומות העכו"ם אין זה אלא כמי שנושא להם פנים לפי שהם בני אכסניא שלו ועל זה לא הגלם כיון שגלו הודיע אמונים בעולם שנאמר (שם) בשבטי ישראל הודעתי נאמנה. באותה שעה נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. א"ר יהודה בר אלעי בשעה שהיו ישראל עומדין על הים היו עומדין ומדיינין זה עם זה זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה מתוך כך קפץ נחשון בן עמינדב לתוך גלי הים ועליו הוא אומר (תהלים סח ב) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. משה עמד בתפלה אמר לו הקב"ה משה בני עומדים בצרה ואתה מאריך בתפילה עת לקצר ועת להאריך. (שמות טו טז) דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך לפיכך זכה יהודה למלכות בישראל שנאמר (תהלים קיד ב-ג) היתה יהודה לקדשו וגו' מאי טעמא משום דהים ראה וינס. הוי נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו. שהוא בישראל גדול. אמר לו בשעה שאתה עושה חסד עם יהודה כאילו אתה עושה חסד עם כל ישראל שכל ישראל נקראו על שבט יהודה. דבר אחר נודע ביהודה מפני מה זכה יהודה למלכות שאלה זו שאלו תלמידיו לרבי טרפון בצילה של שובך ביבנה מפני מה זכה יהודה למלכות מפני שהודה במעשה תמר. אמרו לו דיה להודיה שתכפר על הביאה מפני מה מפני שאמר (בראשית לז כו) מה בצע כי נהרוג. אמרו לו דיה הצלה שתכפר על המכירה אמר על ידי שאמר (שם מד לג) ישב נא עבדך תחת הנער. אמרו לו בעיא ערבא דמקיים ערבותיה אמר להם ובאיזה זכות לפי שקפץ לתוך גלי הים. שהיו כל השבטים עומדין ולא ירדו אחד מהן לים אלא זה אומר אני ארד תחלה וזה אומר אני ארד תחלה בין כך רצה שבט בנימין לירד בא נחשון בן עמינדב עם שבטו והיו מרגמין אותו וקפץ לפניו וירד לתוך גלי הים שנאמר (תהלים סח כח) בנימין צעיר רודם רד ים. שרי יהודה רגמתם שהיו מרגמין אותו והקדימו שנאמר (הושע יב א) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן. והשלים להקב"ה וקידש את שמו וירד ובזכות זה זכה למלכות שנאמר (תהלים קיד ב) היתה יהודה לקדשו לפיכך ישראל ממשלותיו של יהודה. הוי נודע ביהודה אלקים:
"To lead in melodies. It is known in Judah, G-d is in Israel. This is what the verse says (Hosea 5:9): 'Ephraim shall become a desolation in the day of rebuke; among the tribes of Israel I make known what is sure.' When the ten tribes were exiled and only the tribes of Judah and Benjamin remained, the nations of the world began to say that they are no different than other nations, as they are the guests of G-d. Therefore, they were not exiled. As it says: 'Among the tribes of Israel I make known what is sure.' At that same moment, G-d became known in Judah, and His name was great in Israel. Rabbi Yehuda bar Elai said: 'When the Israelites stood at the sea, they argued with one another, one saying, "I will go down first," and the other saying, "I will go down first." From this, Nachshon ben Aminadav jumped into the sea, and regarding him, it is written (Psalms 69:2): "Save me, O G-d, for the waters have come up to my neck." Moses stood in prayer, and the Holy One, blessed be He, said to him: "The Israelites are in distress, and you prolong your prayer? Speak to the children of Israel and let them go forward." You, therefore, lift up your rod. Therefore, Judah merited to have sovereignty in Israel, as it says (Psalms 114:2-3): "Judah became G-d's sanctuary, Israel His dominion. The sea saw and fled." It is known in Judah, G-d is great in Israel, for He is great among Israel. It was said to him: "When you perform a kindness for Judah, it is as if you are performing a kindness for all of Israel, as all of Israel is called by the name of Judah." Another explanation for why Judah merited sovereignty is that his disciples asked Rabbi Tarfon in the shade of the Shukei Binyamin (an area in Jerusalem) why Judah merited sovereignty. He answered them, "Because he confessed regarding the incident with Tamar." They told him that Dia should atone for her immorality. He asked why, and they replied that it was because he had said, "What profit is there if we kill him?" (Genesis 37:26). They also told him that Dia should atone for his sale of Joseph, and he responded that it was because he had said, "Please let your servant stay as a slave to my lord instead of the boy" (Genesis 44:33). They then asked him about the evening pledge that he had fulfilled, and he replied, "By what merit did I do it? Only because I leaped into the waves of the sea." For when all the tribes were standing and none of them would descend into the sea, one tribe would say, "I will go down first," and another would say, "No, I will go down first." Benjamin, however, wanted his tribe to be the first to go down. So Nachshon ben Aminadav jumped into the waves with his tribe, even though they tried to stone him, and he was saved. The verse in Psalms (68:28) states, "Benjamin, the youngest, is their ruler. The leaders of Judah come with their throngs." This refers to the fact that the people of Judah wanted to stone him and were delayed, while Benjamin went ahead and was the first to descend. In this way, Nachshon merited to become a king, as it is written (Psalms 114:2), "Judah became G-d's sanctuary, Israel His dominion." Therefore, the kingship of Israel belonged to the tribe of Judah. "G-d is known in Judah."