Section 56 of 86
חלק שני ד׳
7 paragraphs · Hebrew + English
בּוֹ יְבֹאַר, שֶׁעֵל יְדֵי חֵטְא הַלָּשׁוֹן, מִתְפַּרְסְמִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם לְמַעְלָה, וּמְקַלְקֵל לְעַצְמוֹ וְגַּם לְכָל הָעוֹלָם.
In this chapter there will be explained that through the sin of the tongue a man's sins are publicized on high and he harms himself and the entire world.
כְּתִיב בַּתּוֹרָה (שמות ב' י"ד): "וַיִּירָא מֹשֶה וַיֹּאמַר: אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: שֶׁהָיָה מֹשֶה מִתַּמֵּהַ, עַל מַה נִּלְקִים יִשְׂרָאֵל יָתֵר מִכָּל הָעַמִּים, וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכָךְ. וְלִכְאוֹרָה, הֲלֹא כְּתִיב בִּיחֶזְקֵאל (קפיטל כ'), שֶׁהָיוּ לָהֶם עֲוֹנוֹת גְּדוֹלִים, עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה הֶחָמוּר מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מִתַּמֵּהַ עַל צָרוֹתָם: וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁנִּצְטָרֵף לָזֶה גַּם עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע נִתְיַשֵׁב הַדָּבָר אֶצְלוֹ?
It is written in the Torah (Shemoth 2:14): "And Moses was afraid, and he said: 'In truth, the thing has become known,'" concerning which Rashi says that Moses wondered why Israel was smitten more than all the other peoples, and now he saw why they deserved this [i.e., because there was lashon hara among them.] Now is it not written in Ezekiel 20 that they were guilty of great sins, [among them] idolatry, an extremely grave sin, in spite of which he wondered at [the severity of] their afflictions! How is it, then, that because the sin of lashon hara was added to this that his wonder was allayed?
אָכֵן עַל פִּי הַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעַל יְדֵי עָוֹן שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע הוּא מְעוֹרֵר אֶת הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְזֶה גּוֹרֵם מִיתָה וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא. וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי: אִית רוּחָא חֲדָא דְּקַיְּמָא עַל כָּל אִנּוּן מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּכַד מִתְעָרֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, אוֹ הַהוּא בַּר נָשׁ דְּמִתְעָרֵי בְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כְּדֵין אִתְּעַר הַהוּא רוּחָא בִּישָׁא מְסָאֲבָא דִּלְעֵילָא דְּאִקְרֵי סַכְסוּכָא. וְאִיהוּ שָׁארֵי עַל הַהוּא אִתְעָרוּתָא דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, דְּשָארוּ בֵּהּ בְּנֵי נָשָׁא, וְאִיהוּ עָאל לְעֵילָא וְגָרֵים בְּהַהוּא אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא מוֹתָא וְחַרְבָּא וּקְטָלָא בְּעָלְמָא. וַי לְאִנּוּן דְּמִתְעָרֵי לְהַאי סִטְרָא בִּישָׁא, וְלָא נָטְרֵי פּוּמַיְיהוּ וְלִישַׁנְהוֹן וְלָא חָשְׁשׁוּ עַל דָּא וְלָא יָדְעֵי דְּהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא תָּלְיָא אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בֵּין לְטָב בֵּין לְבִישׁ כוּ', וְכֻלְּהוּ דֵּלָטוֹרִין לְאִתְעָרֵי לְהַאי חִוְיָא רַבָּא לְמֶהֱוֵי דֵּלָטוֹרָא עַל עָלְמָא, וְכֻלְּהוּ בְּגִין הַאי אִתְעָרוּ דְּלִישָׁנָא בִּיִשָׁא כַּד קַיְּמָא אִתְעָרוּתָא דִּילֵהּ לְתַתָּא.
[This is resolved, however,] through the holy Zohar, viz.: When one speaks lashon hara he arouses the Great Adversary against Israel, which brings death, sword, and slaughter to the world. This is the language of the holy Zohar in Parshath Pekudei: "There is a certain spirit that stands over all those who speak lashon hara, and when men, or one man, stir up lashon hara, then there is stirred up that unclean spirit above called Sachsucha ('contention'), and it comes to repose upon that awakening of lashon hara initiated by men, and it ascends on high, and the stirring up of lashon hara causes death, sword, and slaughter in the land. Woe to those who stir up this evil agent and do not guard their mouths and their tongues and are not concerned about this, and do not realize that on the lower arousal is dependent the higher arousal, both for good or for evil, etc. And all conspire to awaken that Great Serpent to condemn the world. And all because of that awakening of lashon hara which is initiated below."
יֵשׁ רוּחַ אַחַת. שֶעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשוֹן הָרָע, וּמָתַי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּנֵי אָדָם בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע אָז מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ רָעה הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעַלָה הַנִּקְרֵאת סַכְסוּכָא, וְהִיא. שוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁפָּתְחוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְגוֹרֶמֶת בְּזוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם, אוֹי לְאוֹתָם שֶׁמְּעוֹרְרִים לְאוֹתוֹ צַד הָרַע וְלֹא שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם וְלֹא חוֹשְשִים עַל זֶה וְלֹא יוֹדְעַים שֶׁבַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְּלוּיָה הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַע וְכוּ', וְכֻלָּם מְקַטְרְגִים לְעוֹרֵר לְאוֹתוֹ נָחָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁיְּהֵא מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע כְּשֶׁנִּמְצֵאת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לְמַטָּה.
We have explained elsewhere that without the sin of the tongue, it would not be granted the power to make known on high the abominations of men and to demand din for them. [And now] all is clear. For Moses our teacher, too, may peace be upon him, knew that in Egypt there were many great sins [among the Jews], but in the beginning he thought that there was not among them the sin of the tongue, so that, as a result, the Satan could not condemn. [As Chazal have said (Vayikra Rabbah 26): "The generation of Achav, even though they were guilty of idolatry, would go to war and win, because there was no lashon hara among them. The generation of David {in the days of Saul), though there were among them children who were versed in the forty-nine facets of the Torah, would go to war and fall, because there was lashon hara among them"] But when Moses saw that there was lashon hara among them, he said: "In truth, the thing has become known," saying as it were: "In truth, now the "known" thing, the sin of idolatry, has become known above and has been publicized, and all of their sins are heaped up upon them, for which reason they are so greatly smitten.
עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבֵאַרְנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, דִּבְלֹא חֵטְא הַלָּשׁוֹן לֹא נִתַּן לוֹ הַכֹּחַ הַהוּא לְהוֹדִיעַ לְמַעְלָה אֶת תּוֹעֲבַת בְּנֵי אָדָם וְלִתְבֹּעַ דִּין עֲלֵיהֶם, נִיחָא הַכֹּל. דְּגַם מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְרַיִם עֲוֹנוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד, אָכֵן הָיָה סָבוּר מִתְּחִלָּה, שֶׁאֵין בָּהֶם חֵטְא הַלָּשׁוֹן, וּמִמֵּילָא לֹא הָיָה יָכוֹל הַשָּׂטָן לְקַטְרֵג [וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ויקרא רבה כ"ו): דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב, אַף שֶׁהָיָה בְּיָדָם עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, הָיוּ יוֹרְדִין לְמִלְחָמָה וְנוֹצְחִין, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא. דּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד, וְהַיְנוּ בִּימֵי שָׁאוּל, אַף שֶׁהָיָה בָּהֶן תִּינוֹקוֹת, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין מ"ט פָּנִים לַתּוֹרָה, הָיוּ יוֹרְדִין לְמִלְחָמָה וְנוֹפְלִין, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא]. אָכֵן כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דֵּלָטוֹרְיָא, אָמַר: "אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר", וּכְאוֹמֵר: אָכֵן כָּעֵת נוֹדַע הַדָּבָר הַיָּדוּעַ שֶׁהוּא חֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה, נוֹדַע לְמַעְלָה וְנִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר, וּמְגַלְגְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶן, וּבִשְׁבִיל זֶה נִלְקִים כָּל כָּךְ.
And from all this a man can reflect on how careful he must be in guarding against this sin, that he not harm himself, [for when he speaks lashon hara against his friend, he is punished measure for measure, being spoken against above (as Rabbeinu Chaim Vital of blessed memory wrote in Sha'ar Hakedushah: "When you mention the evil of your friend, they will relate your sins")], and that he not harm the entire world, as mentioned above in the name of the holy Zohar.
וְהִנֵּה מִכָּל זֶה יוּכַל הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן כַּמָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר מִזֶּה הַחֵטְא, שֶׁלֹּא יְקַלְקַל לְעַצְמוֹ [כִּי בְּעֵת שֶׁהוּא מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ, נֶעֱנָשׁ מִדָּה בְּמִדָּה שֶׁמְּסַפְּרִים עָלָיו לְמַעְלָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטַל, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּשַׁעַר הַקְּדֻשָּׁה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: בְּהַזְכִּירְךָ רָעַת חֲבֵרְךָ, יְסַפְּרוּ עֲוֹנוֹתֶיךָ] וְגַם לֹא יְקַלְקַל לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּשֵׁם הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.
We find in the Torah that if one stole from his friend, his amendment is to return the stolen object to its owner, and if he grieved or shamed him, to conciliate him and be forgiven by him. But one who habituates himself to this sin [lashon hara] certainly stirs up the Great Adversary to condemn the world. Who knows how many were impoverished because of him [the speaker] and how many died because of him? And though by the laws of man he cannot be punished for this, still, by the laws of Heaven, even though this is gramma [(an act of indirect causation)], he is not absolved of this. Therefore, one who heeds his soul should take great heed of this.
וְהִנֵּה מָצִינוּ בַּתּוֹרָה, שֶׁאִם אֶחָד גָּזַל מֵחֲבֵרוֹ, תִּקּוּנוֹ שֶׁיָּשִׁיב הַגְּזֵלָה לִבְעָלָיו, וְאִם צִעֲרוֹ וּבִיְּשׁוֹ, תִּקּוּנוֹ שֶׁיְּפַיְּסֶנּוּ וְיִמְחַל לוֹ. אָכֵן מִי שֶׁמּרְגִּיל עַצְמוֹ בְּזֶה הַחֵטְא, בְּוַדַּאי נִתְעוֹרֵר עַל יָדוֹ הַמְקַטְרֵג הַגָּדוֹל לְקַּטְרֵג עַל הָעוֹלָם. מִי יוֹדֵעַ, כַּמָּה בְּנֵי אָדָם יָרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם עַל יָדוֹ, וְכַמָּה מֵתוּ עַל יָדוֹ. וְאַף שֶׁבְּדִינֵי אָדָם לֹא נוּכַל לְהַעֲנִישׁוֹ עַל זֶה, אֲבָל בְּדִינֵי שָׁמַיִם, שֶׁהוּא אֲפִלּוּ עַל גְּרָמָא (כִּדְאִיתָא בְּבָבָא קָמָא נ"ה וְדַף קי"ט בְּמַעשַׂה דְּשָׁאוּל, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב) בְּוַדַּאי לֹא יִנָּקֶה מִזֶּה. וְעַל כֵּן הַשּׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ, יִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מִזֶּה מְאֹד מְאֹד.