Blessings Chapter 1

מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך ואינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ומדברי סופרים אכל אפילו כזית מברך אחריו.

It’s a positive mitzvah from the Torah to bless after eating food, as it says, “And you shall eat, and you shall be satisfied, and you shall bless HaShem your G-d.” And there is no obligation from the Torah unless there he is satiated, as it says, “And you shall eat, and you shall be satisfied, and you shall bless,” but the words of the scribes [from the rabbis] [if] he ate even the size of an olive, he bless after.

ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה ואחר כך יהנה ממנו ואפילו נתכוין לאכול או לשתות כל שהוא מברך ואח"כ יהנה וכן אם הריח ריח טוב מברך ואחר כך יהנה ממנו וכל הנהנה בלא ברכה מעל וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית.

According to our sages [also], bless upon all food that we eat in at the beginning and after that the enjoyments from it. And even if one intends to eat or drink anything he wants, he blesses. And after that, enjoy it…. And all the enjoyment in not blessing is misappropriated. It is also a rabbinic saying that one should bless after anything that one eats and whatever one drinks. This is the case when one that drinks 4 milliliters and one that eats an olive-sizes food item. And a taster doesn’t need a b’racha before or after for up to a 4 milliliter taste.

וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה.

And like the name that the blessing over the enjoyment thus the blessing over all the mitzvah and the mitzvah and after that do it. Our sages established many blessings, expressions of praise and thanks, and ways of requests in order to remember the creator always even if there is no enjoyment and no positive mitzvah.

נמצאו כל הברכות כולן שלשה מינים ברכות הנייה וברכות מצות וברכות הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור את הבורא תמיד וליראה ממנו.

So it is that there are three forms of blessing: blessing for deriving benefit, blessing for fulfilling a mitzvah, and blessing of thanks. Expressions of praise and gratitude and requests in order to remember the Creator always and to see from them.

ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום ואין ראוי לשנותם ולא להוסיף על אחת מהם ולא לגרוע ממנה וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אא"כ היתה סמוכה לחבירתה.

And the rites of all blessings were established by Ezra and his Beit Din. And one should not change them and not add to them or subtract from any of it. And all the text formula that the sages formulated in the blessings only tinkers it. And each blessing that doesn’t contain the mentioning of HaShem and Sovereignty is not a blessing, unless it was attached to its fellow blessing.

וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא.

And all of all the blessings are said in every tongue. Namely, one that says like the eye of [the essence of] that which the sages established. And if one changes the formula, since he mentioned the mention [of the Name] and Sovereignty, and the essence of the blessing, even in the vernacular tongue, he has fulfilled his obligation.

כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו.

All of every blessing needs to be made audible to his ears what he says. And if he doesn’t cause his ear to hear it he has still fulfilled his obligation, whether it comes out his lips or that he blessed in his heart.

כל הברכות כולן לא יפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו בדברים אחרים ואם הפסיק צריך לחזור ולברך שנייה ואם הפסיק בדברים שהן מענין דברים שמברכין עליו אינו צריך לברך שנייה כיצד כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח הביאו תבשיל תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך שנית וכן כל כיוצא בזה.

Whenever one recites a blessing, one should not make an interruption between the blessing and the subject for which the blessing is recited. If one makes an interruption with other matters, one must recite the blessing again. If, however, one makes an interruption which relates to the subject of the blessing, one does not have to repeat the blessing. What is implied? When a person recites a blessing over bread and before eating says, "Bring salt," "Bring food," "Give so-and-so to eat," "Bring food for the animal," or the like, he need not repeat the blessing.

כל הברכות כולם מותר לטמא לברך אותן בין שהיה טמא טומאה שהוא יכול לעלות ממנה בו ביום בין טומאה שאינו יכול לעלות ממנה בו ביום ואסור למברך לברך כשהוא ערום עד שיכסה ערותו בד"א באיש אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת.

A person who is ritually impure is permitted to recite all the blessings. This applies regardless of whether the impurity is of a type from which one can purify oneself on the same day or not. A person who is naked should not recite a blessing until he covers his genitals. To whom does this apply? To men. Women may recite blessings [while naked], provided they sit with their genitals facing the ground.

כל הברכות כולן אף ע"פ שבירך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן חוץ מברכת ההנייה שאין בה מצוה שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהן אבל ברכת ההנייה שיש בה מצוה כגון אכילת מצה בלילי הפסחים וקידוש היום הרי זה מברך לאחרים ואוכלין ושותים אף על פי שאינו אוכל עמהן.

[The following principle applies to] all blessings: Although a person has already recited them and fulfilled his own obligation, he may recite them again for others who have not fulfilled their obligation, so that they can fulfill their obligation. There is, however, one exception: blessings over benefit which is not associated with a mitzvah. In this instance, one may not recite a blessing for others unless one enjoys benefit together with them. Nevertheless, one may recite blessings for benefit which is associated with a mitzvah - e.g., eating matzah on Pesach and reciting kiddush [on Sabbaths and festivals] - for others. They may then eat or drink, even though the one [who recites the blessing] does not eat or drink with them.

כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו.

Whenever a person listens to the entire recitation of a blessing with the intention of fulfilling his obligation, he is considered to have fulfilled his obligation although he does not answer Amen. Whoever answers Amen to a blessing recited by another person is considered as if he recited the blessing himself, provided the person who recites the blessing is obligated to recite that blessing. If the person who recites the blessing is obligated only because of a Rabbinic ordinance, while the person responding is obligated by Torah law, the listener cannot fulfill his obligation until he repeats in response [to the one reciting the blessings] or until he hears [the blessing recited] by someone who, like him, is obligated by Torah law.

רבים שנתועדו לאכול פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכול ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו במה דברים אמורים בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלים ומשקין אינן צריכין הסיבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלים ושותין ואף ע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד.

When many people gather together to eat [a meal with] bread or to drink wine, and one recites the blessing while the others respond Amen, they are [all] permitted to eat and drink. If, however, they did not intend to eat together, but rather they each came on their own initiative, although they all eat from a single loaf of bread, each one should recite the blessings [before eating] by himself. When does the above apply? With regard to bread and wine. With regard to other foods, however, which do not require [premeditated intent] to be eaten together as a group, if one person recited a blessing and everyone answered Amen, they may eat and drink although they did not intend to gather together as a group.

כל השומע אחד מישראל מברך ברכה מכל הברכות כולן אף על פי שלא שמע הברכה כולה מתחלתה ועד סופה ואע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן ואם היה המברך (עכו"ם או) אפיקורוס או כותי או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן.

Whenever a person hears a Jew recite a blessing, he is obligated to respond Amen, although a) he did not hear the blessing in its entirety, b) he was not obligated to recite that blessing himself. One should not respond Amen if the person reciting the blessing is a gentile, an apostate, a Samaritan, a child in the midst of study, or an adult who altered the text of the blessing.

כל העונה אמן לא יענה לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא ארוכה אלא אמן בינונית ולא יגביה קולו יותר מן המברך וכל מי שלא שמע את הברכה שהוא חייב בה לא יענה אמן בכלל העונים.

Whenever responding Amen, one should not recite a rushed Amen, a cut off Amen, nor a short or a prolonged Amen, but rather an Amen of intermediate length. One should not raise one's voice above that of the person reciting the blessing. Whoever did not hear a blessing that he is obligated to recite should not answer Amen together with the others.

כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר ואין עונין אחריהן אמן והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו.

Whoever recites a blessing for which he is not obligated is considered as if he took G-d's name in vain. He is considered as one who took a false oath, and it is forbidden to answer Amen after his blessing. We may teach children the blessings using the full text. Even though in this manner, they recite blessings in vain in the midst of their study, it is permissible. One should not recite Amen after their blessings. A person who answers Amen after their blessings does not fulfill his obligation.

כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה והעונה אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות הרי זה משובח כגון אחר בונה ירושלים בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של קריאת שמע של ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו.

Anyone who answers “Amen” after his own brachot, such a person is a disgrace. However, if one answer “amen” at the conclusion of a blessing that is the end of a series of concluding blessings, this is praiseworthy. This is the case after “building of Jerusalem” in the Birkat HaMazon and after the blessing concluding the Keriat Shema of the evening. And thus in the end of the end of the bracha that end the concluding blessing in it, he who says “amen” after that.

ולמה יענה אמן אחר בונה ירושלים והרי אחריה ברכת הטוב והמטיב מפני שברכה זו בימי חכמי משנה תקנוה וכאלו היא תוספת אבל סוף עיקר הברכות של ברכת המזון היא בונה ירושלים ולמה לא יענה אמן אחר אהבת עולם מפני שהיא סוף ברכות ראשונות של קריאת שמע וכן כל כיוצא בה מברכות שמברכין אותן תחלה לדבר כגון ברכות שמברכין לפני קריאת מגילה והדלקת נר חנוכה למען לא יפסיק באמן בין ברכה ובין הדבר שבירך עליו.

Why would one say “amen” after “building Jerusalem” and this concluding the blessings of goodness and making good. Because that this blessing is established from the days of the sages of the Mishnah, and it is as if it was like the Tosefta. But the end of the essence of the blessing of the Birkat Hamazon has “boneh Yirushalyim”. And why does one not say “amen” after the “Ahavat Olam”, which is the last of the first blessings of the keriat shema, and so all are like as though they have fulfilled the obligation in it from the blessing that blessed its praise to speak like the case of the blessings that bless before the keriat Megillah and the lighting of the Hanukkah candles? In order that one not interrupt with an “amen” between the blessing and the subject of the blessing.

ולמה לא יענה אמן אחר ברכת הפירות וכיוצא בה מפני שהיא ברכה אחת ואין עונין אמן אלא אחר ברכה אחרונה שקדמה אותה ברכה אחרת או ברכות כגון ברכות המלך וברכות כהן גדול וכיוצא בהן להודיע שכבר השלים כל ברכותיו ולפיכך עונה אמן.

Why is Amen not recited after the blessing over fruits and the like? Because it is only a single blessing, and Amen is recited only after a concluding blessing that follows another blessing or blessings - e.g., the blessings of the king or the blessings of the High Priest - to signify the conclusion of the blessings. Therefore, reciting Amen is appropriate.

כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או שאכל מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו.

Anyone who eats a thing that is forbidden whether it is intentional or mistaken, there is not blessing over it. Not at the beginning and not at the end. How is this implied? Behold, the tithe of the rabbis, or the first tithes, that the terumah is not separate or the second pledge that wasn’t divvied up as in its proper way. One does not bless and do not need to say if one ate treyf (an animal killed but not in correct kosher slaughter) or niveilah (carrion) or drank wine libations and the like in it.

אבל אם אכל דמאי אף על פי שאינו ראוי אלא לעניים או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אע"פ שלא ניטל ממנו חשבון תרומה גדולה והוא שהקדימו בשבלין או מעשר שני והקדש שנפדו אף על פי שלא נתן את החומש הרי זה מברך תחלה וסוף וכן כל כיוצא בהן.

If, however, a person ate d'mai, although it is fit only for the poor, the first tithe from which terumat ma'aser was separated, even though the proper amount for terumah was not separated because the tithe was taken while the grain was still in sheaves, or the second tithe or sanctified food that was redeemed, but an additional fifth was not added upon it, one should recite a blessing beforehand and afterwards. The same applies in other similar situations.