Blessings Chapter 5

נשים ועבדים חייבין בברכת המזון וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התורה לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן אבל הקטנים חייבין בברכת המזון מדברי סופרים כדי לחנכן במצות.

Women and Slaves are obligated in Birkat HaMazon, and there is a doubt in the matter, whether they are biblically obligated because there is no fixed time, or whether they are not biblically obligated. Therefore, they do not fulfill the requirement for adult [men]. But minors are obligated in Birkat HaMazon by the words of the Scribes to teach them the commandments.

שלשה שאכלו פת כאחד חייבין לברך ברכת הזימון קודם ברכת המזון ואי זו היא ברכת הזימון אם היו האוכלים משלשה עד עשרה מברך אחד מהם ואומר נברך שאכלנו משלו והכל עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ומברך ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו.

Three that ate bread as one (together) is obligated to bless Birkat HaZimun. Preceding Birkat Hamazon and what is Birkat HaZimun? If they that ate from the three to the ten bless one, from them, and saying “Let us bless because we ate from His” and all answer “Blessed be for we have eaten from that which is His, and by His goodness, we live.” And he responds and blesses “Blessed be for we have eaten from that which is His, and by His goodness, we live.”

ואח"כ אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו עד שגומר ארבע ברכות והן עונין אמן אחר כל ברכה וברכה.

Afterwards, he recites, "Blessed are You, G-d, our Lord, King of the universe, who sustains the entire world in His goodness..." until he completes the four blessings [of grace]. The others answer Amen after each blessing.

היו האוכלין מעשרה ולמעלה מזמנין בשם כיצד המברך אומר נברך לאלהינו שאכלנו משלו והן עונין ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו ומתחיל ברכת המזון.

If ten or more people eat together, the zimmun should be recited with G-d's name. What is implied? The one reciting the blessing declares, "Let us bless to our G-d of whose [bounty] we have eaten." The others respond: "Blessed be our G-d of whose [bounty] we have eaten and by whose goodness we live." The one [reciting the blessing] then repeats: "Blessed be our G-d of whose [bounty] we have eaten and by whose goodness we live." He then begins reciting grace.

הסועד בבית חתנים משיתחילו להתעסק בצרכי סעודת נישואין ולהכינה עד שלשים יום אחר הנישואין מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונים ברוך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו וכו' ואם היו עשרה מברך נברך לאלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו והם עונין ברוך אלהינו שהשמחה וכו' וכן סעודה שעושין אותה אחר הנישואין מחמת הנישואין עד שנים עשר חדש מברך שהשמחה במעונו.

When eating in the home of a bridegroom from the time when the preparations for the wedding feast have begun until 30 days after the wedding, the one reciting the blessings should say, "Let us bless Him in whose abode is joy, of whose bounty we have eaten," and the others respond, "Blessed be He in whose abode is joy, of whose bounty we have eaten...." If ten people are present, he says, "Let us bless our G-d in whose abode is joy, of whose bounty we have eaten..." and the others respond, "Blessed be our G-d in whose abode is joy, of whose bounty we have eaten...." Similarly, whenever a feast is held because of the wedding for twelve months after the wedding, one should include the phrase, "in whose abode is joy."

הכל חייבין בברכת הזימון כדרך שחייבין בברכת המזון אפילו כהנים שאכלו קדשי הקדשים בעזרה וכן כהנים וישראלים שאכלו כאחד ואכלו הכהנים תרומה וישראל חולין חייבין בזימון כחיובן בברכת המזון.

All men are obligated in the blessing of the zimmun as they are obligated in grace, even priests who partook of sacrifices of the most sacred order in the Temple Courtyard. Similarly, priests and Israelites who ate together are required to recite the zimmun as they are required to recite grace, although the priests partook of terumah and the Israelites ordinary food.

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן אבל מזמנין לעצמן ולא תהא חבורה של נשים ועבדים וקטנים מפני הפריצות אבל נשים מזמנות לעצמן או עבדים לעצמן ובלבד שלא יזמנו בשם אנדרוגינוס מזמן למינו ואינו מזמן לא לנשים ולא לאנשים מפני שהוא ספק והטומטום אינו מזמן כלל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואע"פ שהוא כבן שבע או כבן שמונה ומצטרף בין למנין שלשה בין למנין עשרה לזמן עליו והעכו"ם אין מזמנין עליו.

Women, servants, and children are not included in a zimmun. They may, however, make a zimmun among themselves. Nevertheless, for the sake of modesty, there should not be a company that consists of women, servants, and children [together]. Instead, women may make a zimmun alone, as may servants and as may children. They should not, however, mention G-d's name. An androgynous may make a zimmun among his own kind, but should not be included among a zimmun either of men or of women. A tumtum should not be included in a zimmun at all. A child who understands Whom is being blessed may be included in a zimmun, although he is merely seven or eight years old. He may be counted among either a group of three or a group of ten for the purpose of zimmun. A gentile may not be included in a zimmun.

אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית פת ולמעלה שבעה שאכלו פת ושלשה אכלו עמהן ירק או ציר וכיוצא בהן מצטרפין לזמן בשם והוא שיהיה המברך מאוכלי הפת אבל ששה שאכלו פת וארבעה ירק אין מצטרפין עד שיהיו אוכלי הפת רוב הניכר בד"א בעשרה אבל בשלשה צריך שיאכלו כל אחד ואחד מהן כזית פת ואחר כך מזמנין.

Only those who ate at least an amount of bread equal to the size of an olive should be included in a zimmun. When seven people partake of bread and three eat vegetables or brine and the like with them, the latter may be included in the zimmun, so that G-d's name may be mentioned, provided the one reciting the blessings partook of bread. In contrast, should six people partake of bread and four eat vegetables, the latter may not be included. There has to be a distinct majority of people who partook of bread. When does the above apply? With regard to [a zimmun of] ten. Regarding three, however, they should not recite the zimmun unless each one of them eats a portion of bread the size of an olive.

שנים שאכלו וגמרו מלאכול ובא שלישי ואכל אם יכולין לאכול עמו כל שהוא ואפילו משאר אוכלין מצטרף עמהן וחכם גדול שבמסובין הוא שמברך לכולן אף על פי שלא בא אלא באחרונה.

[The following rule applies when] two people eat together and complete their meal, and afterward, a third person comes and eats. If the others can eat any food [- they need not partake of bread -] together with him, he should be included [in the zimmun] with them. The sage of the greatest stature among those dining should recite grace, although he arrived at the end of the meal.

שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמשה וששה יש להם ליחלק עד עשרה מעשרה ולמעלה אינם רשאים ליחלק עד עשרים שכל זמן שיחלקו ותהיה ברכת הזימון לכל חלק וחלק כזימון הכל יש להם ליחלק.

When three people eat together, they may not separate [and recite grace without a zimmun]. The same applies to four and five people. Between six and ten people may separate [and recite grace in two groups]. If more then ten people are present, they may not separate until [their number reaches] twenty. [The governing principle is that a group may separate only if] the blessing of the zimmun will be the same for both groups if they separate.

שלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של שלשה שלשה אינן רשאין ליחלק ואם כבר זימן כל אחד ואחד מהן בחבורה שלו רשאין ליחלק ואינן חייבין בזימון שכבר זימנו עליהן שלשה שישבו לאכול פת אע"פ שכל אחד ואחד אוכל משלו אינן רשאין ליחלק.

When three people who each came from a different group of three [join together], they should not separate [without reciting grace with a zimmun]. If each of them already participated in a zimmun, they may separate. They are not obligated to participate in a zimmun again, because a zimmun was already recited including them. When three people sit down [together] to eat bread, they may not separate even though each person eats from his own food.

שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון אחד ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואם יש שמש אחד ביניהם שהוא הולך ומשמש מחבורה זו לחבורה זו מצטרפין לזימון אחד אף על פי שאין מקצת אלו רואין את אלו והוא שישמעו שתיהן כל דברי המברך בביאור.

[The following rules apply when] two groups eat together in the same building: When part of one group can see part of the other group, they may join together in a single zimmun. If not, they should each recite a zimmun separately. If there is a single attendant who serves both of these groups, they may join in a single zimmun, even though none of the people in the two groups see each other, provided both groups can clearly hear the words of the person reciting the blessings.

שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו כדי שיכוין לשמוע מה שהן אומרים ומזמנין עליו והוא בשוק ויוצא ידי חובתו ולכשיחזור לביתו יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו אבל עשרה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק אין מזמנין עליו עד שיחזור למקומו וישב עמהן.

When three people ate together and one went out to the marketplace, he should be called to pay attention to what they are saying. He may be included in the zimmun while he is at the marketplace, and thus fulfill his obligation. Afterwards, when he returns to his house, he should recite grace alone. In contrast, when ten people eat together and one goes out to the market place, the zimmun may not be recited until he returns to his place.

שלשה שאכלו כאחד וקדם אחד מהן ובירך לעצמו מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זימון והוא לא יצא בזימון זה שאין זימון למפרע.

When three people eat together and one recites grace alone before the others, the zimmun can be recited with him and the other two fulfill their obligation. He, however, is not considered to have fulfilled his obligation, because the zimmun cannot be fulfilled retroactively.

שנים שאכלו כאחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ואם היה אחד מהן יודע ואחד אינו יודע זה שיודע מברך בקול רם והשני עונה אמן אחר כל ברכה וברכה ויוצא ידי חובתו ובן מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת לבעלה ויוצאין ידי חובתן אבל אמרו חכמים תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו.

When two people eat together, each person should recite grace by himself. If one knows [how to recite grace] and the other does not, the one who knows should recite the grace out loud, and the other person should recite Amen after each blessing. In this manner, he fulfills his obligation. A son may recite grace for his father, a servant for his master, and a woman for her husband - and thus enable the person to fulfill his obligation. Nevertheless, our Sages said, "May a curse come on a person whose wife or children recite grace for him."

במה דברים אמורים שיצאו ידי חובתן בזמן שאכלו ולא שבעו שהן חייבים לברך מדברי סופרים ולפיכך מוציאין אותן קטן או עבד או אשה מידי חובתן אבל אם אכל ושבע שהוא חייב בברכת המזון מן התורה בין אשה בין קטן או עבד אין מוציאין אותן שכל החייב בדבר מן התורה אין מוציאין אותן מידי חובתן אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו.

When do the statements that [it is possible to] fulfill one's obligation [in this manner] apply? When they have not eaten to the point of satiation. Therefore, their obligation is only Rabbinic in origin, and can be fulfilled by [listening to] a minor, a servant, or a woman. If, however, they ate to the point of satisfaction, and thus are obligated according to the Torah itself to recite grace, they cannot fulfill their obligation by [listening to] either a woman, a minor, or a servant. Anyone who is obligated according to the Torah to perform a mitzvah can have his obligation fulfilled only by another person who is also obligated from the Torah [to fulfill this mitzvah] as he is.

הנכנס אצל אחרים ומצאן מברכין בברכת הזימון אם מצא המברך אומר נברך הוא עונה ברוך הוא ומבורך ואם מצא האוכלים עונין ברוך שאכלנו משלו הוא עונה אחריהן אמן.

If one enters a place of others and finds them blessing with Grace After Meals, if he found the one blessing saying "let us bless", he responds: "Blessed is He and may He be blessed"; if he found the eaters responding "blessed is He from whom we have eaten", he responds "amen" after them.