Rest on a Holiday Chapter 4

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאֵשׁ לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הַמַּתָּכוֹת. כְּגוֹן שֶׁחוֹכְכִין אוֹתָן זוֹ בָּזוֹ אוֹ מַכִּין זוֹ בָּזוֹ עַד שֶׁתֵּצֵא הָאֵשׁ. וְכֵן הַנֵּפְט הַחַד בְּיוֹתֵר שֶׁהוּא בְּמַיִם שֶׁמְּנִידִין אוֹתָם עַד שֶׁיִּדָּלֵק. אוֹ כְּלִי זַךְ קָשֶׁה אוֹ זְכוּכִית מְלֵאָה מַיִם שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד עֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיַּחֲזֹר נָגְהָהּ לַפִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְיִדְלַק. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר בְּיוֹם טוֹב. שֶׁלֹּא הֻתַּר בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְהַבְעִיר מֵאֵשׁ מְצוּיָה. אֲבָל לְהַמְצִיא אֵשׁ אָסוּר שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא אוֹתָהּ מִבָּעֶרֶב:

We may not ignite a flame from wood, from stone, or from metal - i.e., by rubbing these surfaces against each other or striking them against each other until a spark is created. Similarly, we may not shake combustible gas which resembles water and can be ignited by shaking it. [Similarly, we may not take] a clear but firm utensil or a glass filled with water and position it in the rays of the sun so that it will radiate light on flax or the like and ignite it. All these and [any] similar activities are forbidden on a holiday. [Our Sages] permitted kindling a flame only from an existing flame. To ignite a fire is forbidden, because it is possible to ignite the fire before the holiday.

אַף עַל פִּי שֶׁהֻתְּרָה הַבְעָרָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אָסוּר לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ אֲפִלּוּ הֻבְעֲרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ אֲכִילָה כְּלָל. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְכַבִּים אֶת הָאֵשׁ כָּךְ אֵין מְכַבִּים אֶת הַנֵּר וְאִם כִּבָּה לוֹקֶה כְּמִי שֶׁאָרַג אוֹ בָּנָה:

Although kindling a flame on a holiday is permitted even when there is no necessity, it is forbidden to extinguish a fire. [This applies] even to a fire that is necessary to be kindled for the sake of the preparation of food. For extinguishing [a flame] is a [forbidden] labor, and it is not at all necessary for the preparation of food. Just as one may not extinguish a fire, one may not extinguish a candle. A person who extinguishes [on a holiday] should be [punished by] lashes just like one who weaves or builds.

אֵין מְסַלְּקִין אֶת פִּי הַנֵּר לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁתִּכְבֶּה. וְאֵין מְסִירִין אֶת הַשֶּׁמֶן מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ חוֹתֵךְ אֶת רֹאשׁ הַפְּתִילָה בִּכְלִי. אֲבָל נוֹפֵץ אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדוֹ. אֲגֻדָּה שֶׁל עֵצִים שֶׁהֻדְלְקָה בִּמְדוּרָה כָּל עֵץ שֶׁלֹּא אָחֲזָה בּוֹ הָאֵשׁ מֻתָּר לְשָׁמְטוֹ וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמֵסִיר שֶׁמֶן מִן הַנֵּר:

It is forbidden to lift the opening of a lamp upward so that it will be extinguished, nor may one remove oil from it, nor may one cut off the top of the wick with a utensil. One may, however, flick the top of the wick with one's hand [to remove the charred portion]. When a bundle of wood has been lit in a fire, it is permitted to remove any piece of wood that did not catch fire. This does not resemble removing oil from a lamp.

אֵין מְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה כְּדֵי לְהַצִּיל מָמוֹן בְּיוֹם טוֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְכַבִּין בְּשַׁבָּת אֶלָּא מְנִיחָהּ וְיוֹצֵא. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי אוֹ עוֹשֶׂה מְחִצָּה בֵּינוֹ לְבֵין הַנֵּר אוֹ מוֹצִיאוֹ לְבֵית אַחֵר. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אַחַת מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי זֶה אָסוּר לְכַבּוֹת וְאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּכְבֶּה מֵאֵלֶיהָ:

We do not extinguish a candle, to save money, on Yom Tov, just as we do not extinguish it on Shabbat, rather one should leave it to go out. And we do not extinguish a flame in order to have sex, rather, one should cover it with a vessel or make a partition between oneself and the light, or bring the light to another room/house. And if it is not possible to do any of these things, it is still forbidden to extinguish the candle and it is forbidden to have sex until it goes out.

מֻתָּר לְטַלְטֵל אֶת הַנֵּר וְהוּא דּוֹלֵק וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יִכְבֶּה. וְאָסוּר לְהָנִיחַ אֶת הַנֵּר עַל גַּבֵּי דֶּקֶל וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּיוֹם טוֹב שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחֻבָּר בְּיוֹם טוֹב:

One may carry a candle while it is burning. [Our Sages] did not impose a decree against this lest it become extinguished. It is forbidden to place a candle on a palm tree or the like on a holiday, lest one come to make use of an object that is still [growing in the ground] on a holiday.

אֵין מְעַשְּׁנִין בִּקְטֹרֶת בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בָּהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַמֵּר אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַכֵּלִים שֶׁהוּא אָסוּר. וּמֻתָּר לְעַשֵּׁן תַּחַת הַפֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיֻּכְשְׁרוּ לַאֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִצְלוֹת בָּשָׂר עַל הָאֵשׁ. וּמְמַתְּקִין אֶת הַחַרְדָּל בְּגַחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת אֲבָל לֹא בְּגַחֶלֶת שֶׁל עֵץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַשֵּׁן הַקְּדֵרָה אוֹ הַבַּיִת:

We may not burn incense on a holiday, for by doing so one extinguishes. [This restriction applies even] when one desires to smell [its fragrance]. Surely this is true when one's intent is to impart a fragrance to one's house or one's clothes. It is permitted to smoke produce so that it will be fit to eat, just as it is permitted to roast meat over a fire. One may sweeten mustard using a glowing piece of metal, but one may not use a piece of charred wood for that purpose, because in the process one extinguishes. It is forbidden to extinguish a fire so that one's food or one's house will not become smoky.

אֵין נוֹפְחִין בְּמַפּוּחַ בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין. אֲבָל נוֹפְחִין בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין וְאֵין גּוֹדְלִין אֶת הַפְּתִילָה וְלֹא מְהַבְהֲבִין אוֹתָהּ וְלֹא חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם בִּכְלִי. אֲבָל מְמַעֲכָהּ בַּיָּד וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ בֵּין שְׁתֵּי נֵרוֹת וּמַדְלִיק בָּאֶמְצַע וְנִמְצֵאת הַפְּתִילָה נֶחְלֶקֶת בְּפִי שְׁתֵּי נֵרוֹת:

We may not blow [on a fire] with a bellows on a holiday, so that we do not follow a craftsman's practice. One may, however, blow with a tube. We may not make charcoal. Nor may we braid wicks, singe them, or cut them in two with a utensil. One may, however, squeeze [a wick until it becomes firmer] by hand. [Similarly, one may] soak it in oil, and one may place it between two lamps [with one end in each], and light it in the middle, thus causing the wick to be divided for each of the lamps.

אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶשׂ וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם. וְאֵין פּוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שִׁפּוּד לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. שִׁפּוּד שֶׁנִּרְצָף אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לְפָשְׁטוֹ בְּיָדוֹ אֵין מְתַקְּנִין אוֹתוֹ. שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתָן כְּגוֹן שְׁתֵּי נֵרוֹת אוֹ שְׁנֵי כּוֹסוֹת אֵין פּוֹחֲתִין אוֹתָן לִשְׁנַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי:

It is forbidden to break an earthenware shard or cut a piece of papyrus over which to roast [fish]. One may not break a reed to use as a spit with which to roast salted [meat or fish]. When a spit has become bent, fixing it is forbidden, even when one can straighten it with one's hands. When two utensils have been attached from the time they were originally fashioned - e.g., two lamps or two cups - it is forbidden to break them into two, since by doing so one makes a utensil fit for use.

אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּמַשְׁחֶזֶת שֶׁלָּהּ אֲבָל מְחַדְּדָהּ עַל גַּבֵּי הָעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶשׂ אוֹ אֶבֶן וְאֵין מוֹרִים דָּבָר זֶה לָרַבִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לְחַדְּדָהּ בְּמַשְׁחֶזֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁיְּכוֹלָה לַחְתֹּךְ בְּדֹחַק אוֹ שֶׁנִּפְגְּמָה. אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחְתֹּךְ כְּלָל אֵין מַשְׁחִיזִין אוֹתָהּ אֲפִלּוּ עַל הָעֵץ שֶׁמָּא יָבֹא לְהַשְׁחִיזָהּ בְּמַשְׁחֶזֶת. ומִפְּנֵי זֶה אָסְרוּ לְהַרְאוֹת סַכִּין לְחָכָם בְּיוֹם טוֹב שֶׁמָּא תִּהְיֶה פְּגוּמָה וְיֹאמַר לוֹ אָסוּר לִשְׁחֹט בָּהּ מִשּׁוּם פְּגִימָתָהּ וְיֵלֵךְ וִיחַדְּדֶנָּהּ בְּמַשְׁחֶזֶת. וְחָכָם שֶׁרָאָה הַסַּכִּין לְעַצְמוֹ הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָהּ לְעַם הָאָרֶץ:

We may not sharpen a knife with a sharpener. One may, however, whet it on wood, on a shard, or on a stone. This law should not be publicized, lest [the indiscriminate] come to sharpen it using a sharpener. When does the above apply? When one is able to [use the knife to] cut with difficulty, or if it was nicked. If, however, one is unable to use it to cut at all, one may not even whet it on wood, lest one come to sharpen it using a sharpener. For this reason, it is forbidden to give a knife to a sage to inspect on a holiday, lest he detect a nick and therefore forbid the use of the knife for slaughtering, and as a result the person will sharpen the knife with a sharpener. If a sage has inspected his own knife, he may lend it to an unlearned person.

אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים בְּיוֹם טוֹב לֹא בְּקוֹרְדוֹם וְלֹא בְּמַגָּל וְלֹא בִּמְגֵרָה אֶלָּא בְּקוֹפִיץ וּבַצַּד הַחַד שֶׁלּוֹ. אֲבָל לֹא בַּצַּד הָרָחָב מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּקוֹרְדוֹם. וְלָמָּה אָסְרוּ בְּקוֹרְדוֹם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחל שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לְבַקֵּעַ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְלָמָּה לֹא נֶאֱסַר הַבִּקּוּעַ כְּלָל מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּפְגַּע בְּעֵץ עָבֶה וְלֹא יוּכַל לְהַבְעִירוֹ וְיִמָּנַע מִלְּבַשֵּׁל. לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לְבַקֵּעַ בְּשִׁנּוּי. וְכָל הַדְּבָרִים הַדּוֹמִין לָזֶה מִזֶּה הַטַּעַם הִתִּירוּ בָּהֶן מַה שֶּׁהִתִּירוּ וְאָסְרוּ מַה שֶּׁאָסְרוּ:

We may not chop trees on a holiday using an axe, a sickle, or a saw. [One may use] only a butcher's mace, employing its sharp side. One may not employ its wider side, because that is like an axe. Why did the Sages forbid using an axe and the like? So that one will not follow one's weekday practice, for it is possible for a person to chop wood on the day prior to the holiday. Why didn't the Sages forbid chopping wood entirely? Because it is possible that a person will find a particularly thick log that will not catch fire, and therefore he will be prevented from cooking. Therefore, they permitted him to chop the wood in an atypical manner. In all similar instances, it was for such reasons that [the Sages] permitted whatever they permitted and forbade whatever they forbade.

לֹא תִּכָּנֵס אִשָּׁה בֵּין הָעֵצִים לִטּל מֵהֶן אוּד לִצְלוֹת בּוֹ. וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה וְלֹא אֶת הַדֶּלֶת בִּבְקַעַת שֶׁל קוֹרָה. שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל עֵצִים בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא לְהַסָּקָה בִּלְבַד:

A woman should not walk among piles of wood to look for a branch [appropriate to use as a spit] for roasting. One may not support a pot or a door with a block of wood, for carrying wood on a holiday was permitted solely for the purpose of kindling.

מְסַלְּקִין תְּרִיסֵי חֲנֻיּוֹת וּמַחְזִירִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא תַּבְלִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן מִן הַחֲנוּת וְלֹא יִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר בְּאֶמְצַע אֲבָל יֵשׁ לָהֶן צִיר מִן הַצַּד אָסוּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַע. וְשֶׁאֵין לָהֶן צִיר כָּל עִקָּר אֲפִלּוּ בַּבַּיִת מֻתָּר לְהַחֲזִיר:

One may remove the shutters of [cabinets in] stores and return them on a holiday in order to take out spices that one needs from the store, so that one will not be prevented from [experiencing] festive joy. When does the above apply? When the shutters have a hinge in the middle. If, however, the hinge is on the side, it is forbidden. [This is] a decree, [instituted] lest one attach it [firmly]. If the shutters do not have hinges at all, it is permitted to return them even at home.

כֵּלִים שֶׁהֵן מְפֻצָּלִין כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁל חֻלְיוֹת וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן שֶׁהֵן חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת מַעֲמִידִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְקַע. לְפִי שֶׁאֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים. אֲבָנִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא מֻתָּר לְצַדְּדָן בְּיוֹם טוֹב. בִּנְיָן עֲרַאי הוּא וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ לֹא גָּזְרוּ:

Utensils made of detachable parts - e.g., candelabra made up of several pieces or a chair or table made up of pieces - may be constructed on a holiday provided one does not firmly attach the pieces. [This is permissible] because the forbidden labor of building does not apply to utensils. It is permitted to stack stones to use as a toilet. [Stacking them creates] only a temporary structure, and because of respect for human dignity [the Sages] did not institute any restrictions [regarding this matter].

הָעוֹשֶׂה מְדוּרָה בְּיוֹם טוֹב כְּשֶׁהוּא עוֹרֵךְ אֶת הָעֵצִים אֵינוֹ מַנִּיחַ זֶה עַל זֶה עַד שֶׁיַּסְדִּיר הַמַּעֲרָכָה מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּנְיָן עֲרַאי אָסוּר. אֶלָּא אוֹ שׁוֹפֵךְ הָעֵצִים בְּעִרְבּוּב אוֹ עוֹרֵךְ בְּשִׁנּוּי. כֵּיצַד. מַנִּיחַ עֵץ לְמַעְלָה וּמַנִּיחַ אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחֵר תַּחְתָּיו עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרֶץ:

When a person who makes a fire on a holiday sets up the wood, he should not place one log on top of the other in an orderly fashion, for this looks like building. Although this is merely a temporary structure, it is forbidden. Instead, he should either unload all the logs in disarray, or arrange them in order using an irregular manner. What is implied? One should place a log on top and then place another below it, and then another even lower, until one reaches the ground.

וְכֵן הַקְּדֵרָה אוֹחֵז אוֹתָהּ וּמַכְנִיס הָאֲבָנִים תַּחְתֶּיהָ. אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּהּ עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים. וְכֵן הַמִּטָּה אוֹחֵז הַקְּרָשִׁים לְמַעְלָה וּמַכְנִיס הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶן. אֲפִלּוּ בֵּיצִים לֹא יַעֲמִיד אוֹתָן בְּשׁוּרָה עַל גַּבֵּי שׁוּרָה עַד שֶׁיַּעַמְדוּ כְּמוֹ מִגְדָּל אֶלָּא יְשַׁנֶּה וְיַתְחִיל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיךְ שִׁנּוּי:

Similarly, with regard to a pot, one should hold [the pot] and place the stones [to be used as a tripod] beneath it. One may not place the pot on the stones. Similarly, when erecting a bed one should hold the boards above, and place the legs under them. Even when stacking eggs, one should not stack one row above another row until one has erected a tower. Instead, one should depart from one's regular pattern and build from the top downward. Similarly, all other comparable situations require a departure from the norm.

מְסִירִין זְבוּבִין הַנִּתְלִים בַּבְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה. וְאֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מְסַעֲדִין. כֵּיצַד. אוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּל לָאָרֶץ וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחָטְמוֹ וְנוֹתֵן דָּד לְתוֹךְ פִּיו. הָיְתָה בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְרִחֲקָה אֶת הַוָּלָד מֻתָּר לְזַלֵּף מִשִּׁלְיָתָהּ עָלָיו וְלִתֵּן בּוּל מֶלַח בְּרַחְמָהּ כְּדֵי שֶׁתְּרַחֵם עָלָיו. אֲבָל הַטְּמֵאָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן לְפִי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה:

We are permitted to remove fleas that attach themselves to the skin of an animal, although this causes a wound. We may not, however, deliver an animal on a holiday, but we may help [the mother] give birth. What is implied? We may hold the calf so that it will not fall on the ground, blow into its nostrils, and place [its mother's] teat in its mouth. If it is a kosher animal and its mother has rejected it, we may pour her afterbirth over it and place a block of salt in her womb, so that she will respond mercifully to it. It is forbidden to do this for a non-kosher animal [that has rejected the animal which it has borne], for the activity is of no avail.

כְּלִי שֶׁנִּטְמָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בְּטֻמְאָתוֹ. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְהַטְבִּיל מַיִם שֶׁבּוֹ מַטְבִּיל אֶת הַכְּלִי בְּמֵימָיו וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. כְּלִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לִתְרוּמָה וְרָצָה לְהַטְבִּילוֹ לְקֹדֶשׁ מֻתָּר לְהַטְבִּילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִטְּבִילוֹת מַעֲלוֹת שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת:

When a utensil becomes impure on the day prior to the holiday, it is forbidden to immerse it on the holiday, lest [this leniency cause him] to leave it in a state of impurity [until the holiday]. If, however, it is necessary for the person to immerse the water in [an impure] vessel, he may immerse the vessel together with its water, without any qualms. It is permitted to immerse a utensil that was ritually pure with regard to terumah, so that one could use it for sacrificial foods. The same applies with regard to other immersions, which are required to ascend to a higher level of ritual purity.

כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּיוֹם טוֹב מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. נִטְמָא הַכְּלִי בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהֵן וְלַד הַטֻּמְאָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב לְפִי שֶׁהוּא טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּמַדְלִין בִּדְלִי טָמֵא וְהוּא טָהוֹר מֵאֵלָיו. נִדָּה שֶׁאֵין לָהּ בְּגָדִים לְהַחֲלִיף מַעֲרֶמֶת וְטוֹבֶלֶת בִּבְגָדֶיהָ:

When a utensil becomes impure on a holiday, it may be immersed on the holiday. When a utensil becomes impure as a result of contact with liquids that are a secondary source of impurity, the utensil may be immersed on the holiday, because according to Scriptural law it is ritually pure, as will be explained in the appropriate place. We may draw water [from a well] with a bucket that is ritually impure, although it becomes ritually pure in the process. A woman who is impure because of menstrual bleeding and who has no pure clothes [into which] to change [after her immersion] may act with guile and immerse herself in her clothes.

דְּבָרִים רַבִּים אָסְרוּ בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם גְּזֵרַת מִקָּח וּמִמְכָּר. כֵּיצַד. אֵין פּוֹסְקִים דָּמִים לְכַתְּחִלָּה עַל הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שָׁווֹת זוֹ לָזוֹ וְשׁוֹחֲטִין אַחַת מֵהֶן וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן וּלְמָחָר יוֹדְעִין כַּמָּה דְּמֵי הַשְּׁנִיָּה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן דְּמֵי חֶלְקוֹ. כְּשֶׁהֵן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן לֹא יֹאמַר זֶה אֲנִי בְּסֶלַע וְאַתָּה בִּשְׁנַיִם שֶׁאֵין מַזְכִּירִין שׁוּם דָּמִים אֶלָּא זֶה נוֹטֵל שְׁלִישׁ וְזֶה רְבִיעַ:

Our Sages forbade many activities on a holiday as a decree, [instituted] lest people become involved in commercial activity. What is implied? At the outset, one should not set a price for an animal on a holiday. Instead, one should bring two animals of equal value, and slaughter one of them and divide the meat among [the interested parties]. On the following day, the price should be established by [evaluating] the second animal. Each of the parties should pay according to the portion they took. When these parties divide [the meat] among themselves, they should not say, "I will take a sela's worth. Take two selaim worth yourselves," for it is forbidden to mention money at all. Instead, one should take a third of the animal, another a fourth, [dividing it in fractional portions].

כְּשֶׁהֵן מְחַלְּקִין לֹא יִשְׁקְלוּ בְּמֹאזְנַיִם שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר. אֲפִלּוּ לִתֵּן בּוֹ בָּשָׂר לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים אָסוּר אִם הָיוּ הַמֹּאזְנַיִם תְּלוּיִין מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּשׁוֹקֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם. וְטַבָּח אֻמָּן אָסוּר לִשְׁקל בְּיָדוֹ. וְאָסוּר לִשְׁקל בִּכְלִי מָלֵא מַיִם. וְאֵין מְטִילִין חַלָּשִׁים עַל הַמָּנוֹת. אֲבָל מְטִילִין חַלָּשִׁים עַל בְּשַׂר הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב כְּדֵי לְחַבֵּב אֶת הַמִּצְוָה:

When they divide [the meat], they should not weigh it on a scale, for a scale should not be used at all [on a holiday]. Indeed, when a scale is hanging, it is forbidden to place meat on it to protect [the meat] from [being taken by] mice, because it appears as if one were weighing meat on a scale. An experienced butcher may not weigh meat by hand. Nor may one weigh [meat] using a container filled with water. We may not cast lots for portions [of meat]. We may, however, cast lots for sacrificial meat on a holiday in order to encourage endearment for the mitzvot.

לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח תֵּן לִי בְּדִינָר בָּשָׂר אֶלָּא תֵּן לִי חֵלֶק אוֹ חֲצִי חֵלֶק וּלְמָחָר עוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן עַל שָׁוְיוֹ. וְכֵן לֹא יִקַּח מִבַּעַל הַחֲנוּת בְּמִדָּה אוֹ בְּמִשְׁקָל אֶלָּא כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. אוֹמֵר לַחֶנְוָנִי מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה וּלְמָחָר נוֹתֵן לוֹ שָׁוְיוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי הַמְיֻחָד לְמִדָּה יְמַלְּאֶנּוּ וְהוּא שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ שֵׁם מִדָּה:

A person should not tell a butcher, "Give me a dinar's worth of meat." Instead, he should say, "Give me a portion" or "...half a portion." On the following day, they should reckon its worth. Similarly, a person should not take a [specific] measure or weight [of goods] from a storekeeper. What should he do instead? He should tell the storekeeper, "Fill this container for me," and on the following day he should pay him for its value. Even if it is a container that is used for measuring, he may fill it, provided he does not mention any [specific] measure.

הַנַּחְתּוֹם מוֹדֵד תַּבְלִין וְנוֹתֵן לַקְּדֵרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַפְסִיד תַּבְשִׁילוֹ. אֲבָל הָאִשָּׁה לֹא תָּמֹד קֶמַח לְעִסָּה. וְכֵן לֹא יָמֹד אָדָם שְׂעוֹרִים לִתֵּן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ אֶלָּא מְשַׁעֵר וְנוֹתֵן לָהּ:

A chef may measure spices and add them to a dish so that the food will not spoil. A housewife, by contrast, should not measure [the quantity of] flour [to use] for dough, nor should a man measure the barley groats he places before his animal. Instead, he should approximate [the appropriate amount], and give that to it.

וּמֻתָּר לִקַּח מִן הַחֶנְוָנִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ שׁוּם דָּמִים וְלֹא סְכוּם מִנְיָן. כֵּיצַד סְכוּם הַמִּנְיָן. הֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בּוֹ עֲשָׂרָה רִמּוֹנִים אוֹ עֲשָׂרָה אֱגוֹזִים לֹא יֹאמַר לוֹ בְּיוֹם טוֹב תֵּן לִי עֲשָׂרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ עֶשְׂרִים אֶצְלִי אֶלָּא לוֹקֵחַ סְתָם וּלְמָחָר עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן:

It is permitted to take a specific number of eggs and nuts from a storekeeper. The same is true for other similar products, provided one does not mention money or the sum of his account. What is meant by "the sum of his account"? When a person owes [a storekeeper] for ten pomegranates or ten nuts, he should not tell him on a holiday, "Give me ten more so that I will owe you for twenty." Instead, he should take the [second ten] without any comment and make a reckoning on the following day.

הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ רוֹעֶה הָרָגִיל אֶצְלוֹ אוֹ אֵצֶל הַפַּטָּם הָרָגִיל אֶצְלוֹ וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת וְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְהוּא שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ שׁוּם דָּמִים וְלֹא סְכוּם מִנְיָן:

A person may approach a storekeeper, a shepherd, or a person who raises animals and with whom he frequently does business and take an animal, fowl, or anything else that he requires. This is permitted provided one does not mention money or the sum of his account.

הַלְוָאַת יוֹם טוֹב תּוֹבְעִין אוֹתָהּ בְּדִין שֶׁאִם תֹּאמַר לֹא נִתְּנָה לְהִתָּבַע אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם וְנִמְצָא נִמְנָע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב:

We may sue [for the payment of] a loan granted on a holiday in a court of law. For if no suit could be brought, no one would ever give [a borrower] anything, and he would be prevented from celebrating on the holiday.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב אִם הָיוּ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁהִגְבִּיהָן מֵאֶמֶשׁ הֲרֵי זֶה מוֹלִיכָן לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה וּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵיבָה שֶׁמּוֹלִיכָן לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב. וְגַּבָּאֵי צְדָקָה גּוֹבִין מִן הַחֲצֵרוֹת בְּיוֹם טוֹב. וְלֹא יִהְיוּ מַכְרִיזִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין בְּחל. אֶלָּא גּוֹבִין בְּצִנְעָה וְנוֹתְנִין לְתוֹךְ חֵיקָן וּמְחַלְּקִין לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ:

Although it is forbidden to separate terumah or the tithes on a holiday, if a person has terumah or tithes that he had separated on the previous day, he is permitted to bring them to a priest on the holiday. Needless to say, [it is permitted] to bring challah, and the foreleg, the jaw, and the maw [of an animal that is slaughtered] to a priest on a holiday. Collectors for a charitable fund may collect [food] from courtyards on holidays. They should not, however, announce [their presence] as they do during the week. Instead, they should make their appeal in a modest manner, [the donations] should be given them, and then they should distribute them to every neighborhood separately.