Rest on a Holiday Chapter 8

נְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מִן הָאֲגַמִּים מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסְקוּ. וְכֵן הַבְּרֵכוֹת שֶׁאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן. וְכֵן בְּרֵכָה שֶׁנָּטְפָה מִבֵּית הַשְּׁלָחִין וַעֲדַיִן הִיא נוֹטֶפֶת מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה בֵּית הַשְּׁלָחִין אַחֶרֶת. וְהוּא שֶׁלֹּא פָּסַק הַמַּעְיָן הַמַּשְׁקֶה בֵּית הַשְּׁלָחִין הָעֶלְיוֹנָה:

When streams flow from a pond, it is permitted to irrigate parched land from them during [Chol Ha]Mo'ed, provided they do not cease flowing. Similarly, it is permissible to irrigate [fields] from a pool through which an irrigation ditch flows. Similarly, if a pool [was created from water] dripping from parched land, one may irrigate another portion of parched land from it, provided the stream that irrigated the first portion of parched land has not ceased flowing.

עֲרוּגָה שֶׁחֶצְיָהּ נָמוּךְ וְחֶצְיָהּ גָּבוֹהַּ לֹא יִדְלֶה מִמָּקוֹם נָמוּךְ לְהַשְׁקוֹת מָקוֹם גָּבוֹהַּ מִפְּנֵי שֶׁהוּא טֹרַח גָּדוֹל. וּמֻתָּר לִדְלוֹת מַיִם לְהַשְׁקוֹת הַיְרָקוֹת כְּדֵי לְאָכְלָן בַּמּוֹעֵד. וְאִם בִּשְׁבִיל לְיַפּוֹתָן אָסוּר:

When half a row of crops is located on low land and half on higher land, one should not draw water from the lower land to irrigate the higher land, for this involves very strenuous activity. It is permitted to draw water to irrigate vegetables so that they will be fit to be eaten during [Chol Ha]Mo'ed. If, however, [one does not desire to use them until after Chol HaMo'ed, irrigating them] to improve their quality is forbidden.

אֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת בְּעִקְּרֵי הַגְּפָנִים כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ מַיִם. וְאִם הָיוּ עֲשׂוּיוֹת וְנִתְקַלְקְלוּ הֲרֵי זֶה מְתַקְּנָם בַּמּוֹעֵד. וְכֵן אַמַּת הַמַּיִם שֶׁנִּתְקַלְקְלָה מְתַקְּנִין אוֹתָהּ בַּמּוֹעֵד. כֵּיצַד. הָיְתָה עֲמֻקָּה טֶפַח חוֹפֵר בָּהּ עַד שִׁשָּׁה. הָיְתָה עֲמֻקָּה טְפָחַיִם מַעֲמִיקָהּ עַד שִׁבְעָה. וּמוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה. וְאִם הָיְתָה שָׂדֶה לָחָה מֻתָּר לְהַשְׁקוֹת אֶת כֻּלָּהּ. וּמַרְבִּיצִין אֶת הַשָּׂדֶה בַּמּוֹעֵד. שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֵין בָּהֶן טֹרַח יוֹתֵר:

One should not dig a pit at the roots of a grapevine to collect water. If such pits have already been dug, and they have become impaired, one may fix them during [Chol Ha]Mo'ed. Similarly, one may fix an irrigation ditch that has become impaired during [Chol Ha]Mo'ed. What is implied? If the ditch was only one handbreadth deep, one may dig until it is six handbreadths deep. If it was two handbreadths deep, one may dig until it is seven. One may cause water to flow from one tree to another, provided one does not irrigate the entire field. If the field has already been watered, it is permitted to irrigate the entire field. One may sprinkle a field during [Chol Ha]Mo'ed. For all these activities do not involve very strenuous effort.

זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ מִלִּפְנֵי הַמּוֹעֵד לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד מִפְּנֵי שֶׁהֵן צְרִיכִין מַיִם רַבִּים וְיָבוֹא לִידֵי טֹרַח יוֹתֵר. וּמֻתָּר לְהָסֵב אֶת הַנָּהָר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלִפְתֹּחַ נָהָר שֶׁנִּסְתַּם. בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד אִם הָיָה צָרִיךְ לָהֶם חוֹטְטִין אוֹתָן וְשָׁפִין אֶת סִדְקֵיהֶם אֲבָל אֵין חוֹפְרִין אוֹתָן לְכַתְּחִלָּה. וְכוֹנְסִים לְתוֹכָהּ מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶן. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד:

When plants have not been watered before [the beginning of] the festival, they should not be watered during [Chol Ha]Mo'ed, for [in this situation] they require much water, and this will lead to strenuous effort. It is permitted to change [the direction of] a river from one place to another and to open a river that has been dammed. [The following rules apply to] cisterns, trenches, and grottos that belong to a private individual: If he needs them, they may be cleaned and their breaches sealed. One may not, however, dig new ones. One may cause water to flow into them, even when one has no [immediate] need for them. One may make a small pool [for soaking flax] during [Chol Ha]Mo'ed.

עַכְבָּרִים שֶׁהֵן מַפְסִידִין אֶת הָאִילָנוֹת צָדִין אוֹתָן בַּמּוֹעֵד. בִּשְׂדֵה הָאִילָן צָד כְּדַרְכּוֹ. כֵּיצַד. חוֹפֵר וְתוֹלֶה הַמְּצוּדָה. וְאִם הָיָה שָׂדֶה לָבָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה הָאִילָן צָדִין אוֹתָן בַּשָּׂדֶה הַלָּבָן בְּשִׁנּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לִשְׂדֵה הָאִילָן וְיַחְרִיבוּהָ. וְכֵיצַד צָד, בְּשִׁנּוּי. נוֹעֵץ שִׁפּוּד בָּאָרֶץ וּמַכֶּה בְּקוֹרְדוֹם וְאַחַר כָּךְ מְנַתְּקוֹ וְנִמְצָא מְקוֹמוֹ גּוּמָא:

Mice which damage trees may be snared during [Chol Ha]Mo'ed. In an orchard, one may snare them in one's ordinary fashion. What is implied? One may dig a hole and hang a net. If an unplowed field is located close to an orchard, one may snare the mice in the unplowed field using a technique that departs from one's ordinary practice, so that they do not enter the orchard and ruin it. What is meant by snaring them using a different technique? [Instead of digging a hole,] one should implant a shaft in the ground and strike it with a hatchet. Afterwards, one should remove it, leaving a hole in its place.

כֹּתֶל גִּנָּה שֶׁנָּפַל בּוֹנֵהוּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט אוֹ גּוֹדֵר אוֹתוֹ בְּקָנִים וְגֹמֶא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲקֶה לַגַּג בּוֹנֶה אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט. אֲבָל כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל בּוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ. וְאִם הָיָה גּוֹהֶה סוֹתְרוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה וּבוֹנֵהוּ כְּדַרְכּוֹ:

When the wall to a garden falls, one may build it as would an amateur, put up a divider of reeds, bullrushes, or the like. Similarly, if one erects a guardrail for one's roof, one should build it as would an amateur. When, by contrast, the wall to a courtyard falls, one may rebuild it in an ordinary manner. If it is deteriorating [and likely to fall], one should tear it down because of the danger and rebuild it in an ordinary manner.

בּוֹנֶה אָדָם אִצְטַבָּא לֵישֵׁב אוֹ לִישֹׁן עָלֶיהָ. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד כְּדַרְכּוֹ בֵּין בְּשֶׁל בַּרְזֶל בֵּין בְּשֶׁל עֵץ. שֶׁזֶּה הֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא שֶׁאִם יָנִיחַ הַפֶּתַח פָּתוּחַ וּדְלָתוֹת שְׁבוּרוֹת נִמְצָא מְאַבֵּד כָּל מַה שֶּׁבַּבַּיִת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁנּוּי:

A person may build a bench to sit on or to sleep on. If a hinge, a drainpipe, a lintel, a lock, or a key becomes broken, one may fix it during [Chol Ha]Mo'ed in an ordinary manner. [This ruling applies] whether they are made of iron or of wood - [the rationale is that] this [could result in] a great loss. For if a person leaves the entrance to his house open and the doors broken, he will lose everything within the house. As explained previously, whenever [the failure to perform a task will result] in a loss, one need not deviate from one's ordinary practice.

אֵין חוֹפְרִין קֶבֶר לִהְיוֹת מוּכָן לְמֵת שֶׁיָּמוּת וְאֵין בּוֹנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיָה עָשׂוּי הֲרֵי זֶה מְתַקְּנוֹ בַּמּוֹעֵד. כֵּיצַד. מוֹסִיף בְּמִדָּתוֹ אוֹ מְקַצֵּר מִמִּדָּתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נָכוֹן לְעֵת שֶׁיִּקְבֹּר בּוֹ:

One may not dig a grave [during Chol HaMo'ed] so that it will be ready for a person should he die; nor may one build a structure for this purpose. If [a grave] is already prepared, one may modify it during [Chol Ha]Mo'ed. What is implied? One may increase or decrease its size, so that it will be ready when it is necessary to bury [the intended] in it.

אֵין מְפַנִּין אֶת הַמֵּת וְלֹא אֶת הָעֲצָמוֹת מִקֶּבֶר לְקֶבֶר לֹא מִמְּכֻבָּד לְבָזוּי וְלֹא מִבָּזוּי לִמְכֻבָּד. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לְעוֹלָם בִּשְׁאָר הַיָּמִים אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה מְפַנֵּהוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ מְפַנֵּהוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים אֲפִלּוּ מִמְּכֻבָּד לְבָזוּי:

We may not move a corpse or bones from one grave to another - neither from a more esteemed grave to one of lesser esteem, nor from one of lesser esteem to one of greater esteem. [Indeed,] it is always forbidden to do so, even on ordinary weekdays, unless one moves the corpse to an ancestral plot. [In such an instance,] on ordinary days, one may move the corpse [even] from an esteemed grave to one of lesser esteem.

אֵין מַתְלִיעִין אֶת הָאִילָנוֹת וְלֹא מַזְהִימִין אֶת הַנְּטִיעוֹת וְלֹא מְגַזְּמִין. אֲבָל סָכִין אֶת הָאִילָנוֹת וְאֶת הַפֵּרוֹת שֶׁבָּהֶן בְּשֶׁמֶן וְעוֹקְרִין אֶת הַפִּשְׁתָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְאוּיָה לַחֲפֹף בָּהּ בַּמּוֹעֵד. וְקוֹצְרִין אֶת הַכִּשּׁוּת מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהַטִּילָהּ לְשֵׁכָר בַּמּוֹעֵד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

We may not remove worms from trees, nor apply waste to saplings, nor may we prune trees. We may, however, apply oil to trees and their fruit. We may dig flax, for it is fit to use as a cover [for produce] during [Chol Ha]Mo'ed. We may harvest hops, because they are fit for use in making beer during [Chol Ha]Mo'ed. The same laws apply to other similar situations.

אֵין מְכַנְּסִין אֶת הַצֹּאן לַדִּיר כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת הַקַּרְקַע. שֶׁהֲרֵי הוּא מְדַיֵּיר שָׂדֵהוּ בַּמּוֹעֵד. וְאִם בָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן מֻתָּר. וְאֵין מְסַיְּעִין אוֹתָן וְאֵין מוֹסְרִין לָהֶן שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת הַצֹּאן. הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת שְׂכִיר חֹדֶשׁ שְׂכִיר שָׁנָה שְׂכִיר שָׁבוּעַ מְסַיְּעִין אוֹתָן וְשׂוֹכְרִין שׁוֹמֵר לְנַעֵר אֶת צֹאנָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁיְּזַבְּלוּ כָּל הַשָּׂדֶה. הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר מְסַלְּקִין אוֹתוֹ לַצְּדָדִין. וְאִם נַעֲשָׂה חָצֵר כְּרֶפֶת בָּקָר מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה:

We may not bring sheep to pasture [on a field] so that they will fertilize the land [with their manure], for in this way one is enriching one's field during [Chol Ha]Mo'ed. If the sheep come to the field on their own accord, it is permitted [to allow them to remain]. We may not help them [enter the field], nor may we entrust them to a shepherd who will cause [the herd of] sheep to proceed [from place to place within the field]. If [a shepherd] is hired on a weekly basis, on a monthly basis, on a yearly basis, or on a seven-year basis [to fertilize one's fields by pasturing sheep within them], one may help them enter the field. One may also hire a shepherd [on such a basis during Chol HaMo'ed] to cause [the herd of] sheep to proceed from place to place. One may move manure in a courtyard to the side. If [the manure accumulates to the extent that] the courtyard becomes like a barn, one may take the manure out to the waste heap.

הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הַקַּרְקַע אִם נִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן מָקוֹם שֶׁיַּעֲמִיד בּוֹ כְּרִי שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁיָּדוּשׁ בּוֹ מֻתָּר. וְאִם נִתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ אָסוּר. וְכֵן הַמְלַקֵּט עֵצִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ אִם לְצֹרֶךְ עֵצִים מֻתָּר וְאִם לְתַקֵּן הַקַּרְקַע אָסוּר. וְכֵן הַפּוֹתֵק מַיִם לְגִנָּה אִם נִתְכַּוֵּן שֶׁיִּכָּנְסוּ הַדָּגִים מֻתָּר וְאִם לְהַשְׁקוֹת הָאָרֶץ אָסוּר. וְכֵן הַקּוֹצֵץ חֲרָיוֹת מִן הַדֶּקֶל אִם נִתְכַּוֵּן לְהַאֲכִיל לַבְּהֵמָה מֻתָּר וְאִם נִתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן אָסוּר. וּמִמַּעֲשָׂיו יֻכַּר לְאֵי זֶה דָּבָר הוּא מִתְכַּוֵּן:

[The following rules apply when a person] levels the surface of the earth [in his field]: If his intent is to prepare a place to store a mound of grain or to thresh there, it is permitted. If his intent is to till his land, it is forbidden. Similarly, if a person gathers wood from his field because he needs the wood, it is permitted. If his purpose is to improve the land, it is forbidden. Similarly, when a person opens [a dam, letting] water into his garden, if his intent is that fish will enter, it is permitted. If [his intent is] to irrigate the land, it is forbidden. By the same token, when one trims branches from a date palm, if one's intent is to feed them to an animal, it is permitted. If one's intent is to cultivate the tree, it is forbidden. From the person's deeds, the nature of his intent becomes obvious.

תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִיבְשׁוּ וְיֹאפֶה בָּהֶן בַּמּוֹעֵד עוֹשִׂין וְאִם לָאו אֵין עוֹשִׂין אוֹתָן. ובֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בּוֹנִין עַל חֶרֶשׂ שֶׁל תַּנּוּר וְעַל הִכִּירָה הַטְּפֵלָה שֶׁלָּהֶן וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. וְנוֹקְרִין אֶת הָרֵחָיִם וּפוֹתְחִים לָהֶן עַיִן וּמַעֲמִידִין אוֹתָן וּבוֹנִין אַמַּת הַמַּיִם שֶׁל רֵחַיִם:

If it is possible that an oven or a range will dry and [food] can be baked within it during the festival, it may be fashioned [during Chol HaMo'ed]. If not, it may not be fashioned. One may place an upper layer of mortar on an oven or a range whether or not [it will dry]. Similarly, one may tie the cords of a bed. One may clean a mill, open the hole made in its center, set it up, and build a water conduit for a mill.

זוֹפְתִין אֶת הֶחָבִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסֵד הַיַּיִן. וְזוֹפְתִין אֶת הַבַּקְבּוּק מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח. וְסוֹתְמִין פִּי הֶחָבִית שֶׁל שֵׁכָר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפָּסֵד. וּמְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ. וּמְרַכְּכִין אֶת הַבְּגָדִים בַּיָּדַיִם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט. אֲבָל אֵין עוֹשִׂין קִשְׁרֵי בֵּית הַיָּדַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

We may seal a jug with tar so that the wine [it contains] will not spoil. Similarly, we may seal a bottle with tar, since this does not involve strenuous activity. We may seal the mouth of a jug of beer so that it will not spoil. We may cover figs [that have been left to dry] with straw so that they will not deteriorate. One may soften a garment by hand [after laundering it], because this does not involve professional expertise. One may not tie the cuffs [of a garment], because this involves a professional activity. The same principles apply in all similar situations.

קוֹצְצִין צִפָּרְנֵי חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם וּבוֹנִין אֵבוּס לַבְּהֵמָה. וְסוּס שֶׁיִּרְכַּב עָלָיו מֻתָּר לִטּל צִפָּרְנָיו וּלְסָרְקוֹ כְּדֵי לְיַפּוֹתוֹ. וְאֵין מַרְבִּיעִין בְּהֵמָה בַּמּוֹעֵד. אֲבָל מַקִּיזִין לָהּ דָּם. וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנָּה רְפוּאָה. וְכָל מַאֲכָלוֹת וּמַשְׁקִים שֶׁאֵינָן מַאֲכַל בְּרִיאִים אֶלָּא לִרְפוּאָה מֻתָּר לָאָדָם לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן בַּמּוֹעֵד:

We may cut the nails of a donkey that works in a mill and we may build a feeding-trough for an animal. It is permitted to cut the nails of a horse upon which one rides and to comb its hair so that it will look attractive. We may not mate animals during [Chol Ha]Mo'ed, but we may let their blood. We do not prevent them from receiving any medical treatment. Any food or drink that is not usually eaten by healthy people and is taken only for therapeutic purposes may be eaten or drunk during [Chol Ha]Mo'ed.

אֵין מְפַנִּין מֵחָצֵר לְחָצֵר בַּמּוֹעֵד. וְלֹא מִכְּעוּרָה לְנָאָה וְלֹא מִנָּאָה לִכְעוּרָה. אֲבָל מְפַנֶּה הוּא מִבַּיִת לְבַיִת בְּאוֹתָהּ חָצֵר. וּמְבִיאִין כֵּלִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד מִבֵּית הָאֻמָּן. כְּגוֹן כָּרִים וּכְסָתוֹת וּצְלוֹחִיּוֹת. אֲבָל כֵּלִים שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד כְּגוֹן מַחְרֵשָׁה מִן הַלּוֹטֵשׁ אוֹ צֶמֶר מִבֵּית הַצַּבָּע אֵין מְבִיאִין. וְאִם אֵין לָאֻמָּן מַה יֹּאכַל נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ וּמַנִּיחָן אֶצְלוֹ. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ מַנִּיחָן בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לוֹ. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת אֲבָל לֹא יָבִיא לְבֵיתוֹ אֶלָּא בְּצִנְעָה:

We may not move from [a dwelling in] one courtyard to [one in] another courtyard during [Chol Ha]Mo'ed - neither from an unpleasant one to a pleasant one, nor from a pleasant one to an unpleasant one. We may, however, move from house to house within the same courtyard. We may bring articles that will be used during [Chol Ha]Mo'ed from the premises of the craftsman [who made them] - e.g., pillows, blankets, and cups. But articles that are not necessary for the sake of the festival may not be brought [during Chol HaMo'ed] - e.g., [we may not bring] a plow from an ironmonger or wool from a dyer. If the craftsman has nothing to eat, we may pay him and leave the articles in his care. If one does not trust him, we may deposit them in the house next to his. If we fear that they might be stolen, we may move them to another courtyard, but we should not bring them home unless [this can be done] in a discreet manner.

אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּמוֹ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְגוֹעֲרִין בּוֹ וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲבָל אֵין מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ. חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ. לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוֹ כִּשְׁאָר עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן:

It is forbidden to perform labor on the day before a holiday from mid-afternoon onward, as this is forbidden on Friday [afternoons]. If a person ever performs work during this time, he will never see a sign of blessing from it. We should rebuke him, and force him to stop against his will. He should not, however, be punished with stripes for rebelliousness, nor should he placed under a ban of ostracism. There is an exception: after midday on Pesach afternoon. A person who works at that time should be placed under a ban of ostracism. Needless to say, if he was not placed under a ban of ostracism, he should be given stripes for rebelliousness. For the fourteenth of Nisan differs from the day preceding other holidays, because at that time the festive offering is brought and [the Paschal offering] is slaughtered.

לְפִיכָךְ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲצִי הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד חֲצִי הַיּוֹם תָּלוּי בַּמִּנְהָג. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין:

Therefore, the performance of labor on the fourteenth of Nisan is forbidden by Rabbinical decree, as on Chol HaMo'ed. [The rulings pertaining to the fourteenth of Nisan] are, however, more lenient than [those pertaining to] Chol HaMo'ed. Moreover, it is forbidden to perform labor on [the fourteenth of Nisan] only from midday onward, for this is the time when the sacrifice is offered. From sunrise until noon, [the practice] is dependent on [local] custom. In places where it is customary to perform labor, one may. In places where it is not customary to perform labor, one may not.

וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת לֹא יַתְחִיל בַּתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָכוֹל לְגָמְרָהּ קֹדֶם חֲצוֹת. אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֻמָּנֻיּוֹת בִּלְבַד הֵן שֶׁמַּתְחִילִין בָּהֶם בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת וְעוֹשִׂין עַד חֲצוֹת. וְאֵלּוּ הֵן הַחַיָּטִין. וְהַסַּפָּרִין. וְהַכּוֹבְסִין. אֲבָל שְׁאָר אֻמָּנֻיּוֹת אִם הִתְחִיל בָּהֶן קֹדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר הוּא שֶׁיִּגְמֹר עַד חֲצוֹת שֶׁאֵין הָעָם צְרִיכִין לִשְׁאָר אֻמָּנֻיּוֹת צֹרֶךְ הַרְבֵּה:

Even in a place where it is customary to perform labor, one should not begin the performance of a task on the fourteenth [of Nisan], even though one could complete it before noon. There are, however, three exceptions to this principle: tailors, barbers, and launderers. With regard to other craftsmen, if they began before the fourteenth, they may finish before noon. [The rationale for this distinction is that] the people at large do not have a great need for other labors [for the sake of the holiday].

הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לֹא יַעֲשֶׂה בַּיִּשּׁוּב מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא בַּמִּדְבָּר. וְהַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לֹא יַעֲשֶׂה. נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא בָּטֵל מִפְּנֵי הָאִסּוּר. לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְכֵן מִי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ נוֹהֵג כְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה בִּפְנֵי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת:

When a person journeys from a place where it is customary to perform [labor on the fourteenth] to a place where it is not customary to perform [labor], he should not perform [labor] in a settled region, lest [this cause] strife. He may, however, perform labor in the desert. When a person journeys from a place where it is not customary to perform [labor on the fourteenth] to a place where it is customary to perform [labor], he should not perform [labor at all]. To a person [who journeys], we apply the stringencies observed in the place that he left and those observed in the place where he arrives. Even though [he is prohibited to perform work], he should not make it appear to [the local people] that he is idle because of a prohibition. For a person should never deviate [from local custom], lest strife arise. Similarly, a person who intends to return to his place should follow the customs of the inhabitants of his place, whether stringent or lenient. He should not, however, be seen [conducting himself contrary to the local custom] by the inhabitants of the place where he is located, lest strife arise.

מוֹלִיכִין וּמְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְגוֹרְפִין זֶבֶל מִתַּחַת רַגְלֵי בְּהֵמָה וּמוֹצִיאִים אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה. וּמוֹשִׁיבִין שׁוֹבָכִין לַתַּרְנְגוֹלִים. תַּרְנְגֹלֶת שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבֵּיצִים שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ יֶתֶר וּמֵתָה מוֹשִׁיבִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ הַבֵּיצִים. וּבַמּוֹעֵד אֵין מוֹשִׁיבִין. אֲבָל אִם בָּרְחָה בַּמּוֹעֵד מֵעַל הַבֵּיצִים מַחְזִירִין אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׁבִיתַת יוֹם טוֹב

[In contrast to Chol HaMo'ed,] we may bring articles to and from the homes of craftsmen on the fourteenth of Nisan after midday, even though they are not needed for the festival. We may rake manure from under the feet of livestock and take it out to the dung heap. We may make a nest for chickens. When a chicken that sat on eggs for three days or more dies, we may place another chicken on the eggs on the fourteenth [of Nisan], so that they will not spoil. During [Chol Ha]Mo'ed, by contrast, we may not place [a chicken on the eggs]. If [a chicken] leaves the eggs on which it is sitting during [Chol Ha]Mo'ed, one may return it to its place.

The End of the Laws of Rest on a Holiday.