Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll Chapter 5

כיצד כותבין את המזוזה כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן ואם כתבה בשנים או בשלשה דפין כשירה ובלבד שלא יעשנה כזנב או כמו עגול או כקובה ואם עשה כאחת מאלה פסולה כתבה שלא על הסדר כגון שהקדים פרשה לפרשה פסולה כתבה בשני עורות אף על פי שתפרן פסולה ספר תורה שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה ולא מן הגליונים של ספר תורה אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה.

How is the Mezuzah written? One writes two paragraphs, Shema and Vehaya Im Shamoah on one page, on one sheet, and with space below it and above, equal to the width of half a fingernail. And if he wrote it on two or three pages it is Kosher, so long as he did not shape the text like a tail [wide at the top and narrow at the bottom -- triangular] or circular, or like a tent [triangle wide at the bottom and narrow at the top], and if he did it one of those ways it is invalid. If he wrote it in the wrong order, such as a section before a section [that should precede it] it is invalid. If he wrote it on two skins even if he stitched them together it is invalid. A Mezuzah may not be written on a worn out Torah Scroll or on worn out tefillin because one does not go down from a grave holiness to a mild holiness.

ומצוה לעשות ריוח שבין פרשת שמע לוהיה אם שמוע פרשה סתומה ואם עשה אותה פתוחה כשירה לפי שאינה סמוכה לה מן התורה וצריך להזהר בתגין שבה ואלו הן התגין שעושין במזוזה.

It is a mitzvah to leave a space between the passage Shema and the passage V'hayah im shamo'a, as if it were s'tumah. If space were left as if it were p'tuchah, it is acceptable, since these passages do not follow each other in the Torah. One must take care regarding the crowns [on the letters] in a mezuzah. The following letters should have crowns.

פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות על כל אות מהן שלשה זייני"ן ואלו הן:שי"ן עיי"ן של שמע ונו"ן דנפשך ותרי זייני"ן של מזוזות ותרי טיתי"ן של טטפת ופרשה שנייה יש בה שש אותיות על כל אות מהן שלשה זייני"ן ואלו הן:גימ"ל של דגנך ותרי זייני"ן של מזוזות ותרי טיתי"ן של טוטפת וצדי"ק של הארץ ואם לא עשה תגין או שהוסיף בהן או גרע מהן לא פסל ואם כתבה שלא בשירטוט או שלא דקדק במלא וחסר או שהוסיף מבפנים אפילו אות אחת הרי זו פסולה.

In the first passage, there are seven letters which should each have three zeiynin upon it. They are: The shin and the ayin of [the word] Shema, the nun of [the word] nafsh'cha, the two zeiynin of [the word] mezuzot, and the two tettin of the word totafot. In the second passage, there are six letters each of which should have three zeiynin upon it. They are: The gimmel of [the word] d'ganecha, the two zeiynin of [the word] mezuzot, the two tettin of the word totafot, and the tzadi of [the word] ha'aretz. If no crowns were made, or one increased or decreased their number, [the mezuzah] is not invalidated. If the mezuzah was not written on ruled [parchment], if [the scribe] was not exact with regard to the use of the full or short form [of the words, or if [the scribe] added even a single letter inside [the mezuzah], it is invalidated.

מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.

The simple practice is that we write on the *mezuza* on the outside, opposite the space between one paragraph and another, "*Shaddai*." And there is no loss from this, since it is on the outside. However, those who write on the inside the names of the angels, holy names, a verse, or signatures, these are among those who have no portion in the world to come. For these simpletons, it is not enough for them that they invalidated the commandment, but they treated a great commadment - the unifications of the name of the Holy One, blessed be He, with His love, and His service - as if it is an amulet for their own benefit, as it arose on their hearts the foolish idea that this is something that will provide benefit with respect to the vanities of the world.

ומצוה לכתוב על הארץ בשיטה אחרונה בין בראש בין (באמצע) השיטה ונהגו כל הסופרים לכתוב אותה בשתים ועשרים שיטות ועל הארץ בראש שיטה אחרונה ואלו הן האותיות שבראש כל שיטה ושיטה על הסדר:שמע ה' הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ.

It is a mitzvah to write al ha'aretz on the final line [of a mezuzah], either at the beginning or in the middle of the line. It has become universally accepted custom for scribes to write [mezuzot] with 22 lines, with al ha'aretz at the beginning of the final line. These are the letters that appear at the beginning of each line in order: shema, י-ה-ו-ה, hadevarim, l'vanecha, uv'shochbicha, beyn, v'hayah, m'tzaveh, b'chol, yoreh, esev, pen, v'hishtachavitem, hashamayim, va'avad'tem, v'samtem, otam, otam, baderech, uvish'arecha, asher, al ha'aretz.

כשכופלין אותה גוללין אותה מסוף השיטה לתחלתה עד שתמצא כשיפתח הקורא לקרות יקרא מראש השיטה לסופה ואחר שגוללה מניחה בשפופרת של קנה או של עץ או של כל דבר ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה.

When we fold it, we roll it from the end of the line to its beginning such that when the reader opens to read, he will read from the beginning of the line to its end. And after one rolls it, one places it in a tube of reed or of wood or anything and attaches it to the doorpost of the entrance with a nail or digs into the doorpost of the entrance and inserts the mezuzah [scroll] into it.

וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך תחלה ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה ואינו מברך בשעת כתיבתה שקביעתה זו היא המצוה.

And before one affixes it onto the doorpost of the entrance, one first blesses, "Praised are You Lord our G-d King of the Universe who makes us holy with His commandments and command us to affix a mezuzah". And one does not bless at the time of writing it since its affixing, that is the commandment.

תלאה במקל פסולה שאין זו קבועה הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום חפר במזוזת הפתח והכניס המזוזה כמו נגר והיא כבריח הקרשים בטבעות פסולה העמיק לה טפח פסולה חתך קנה והכניס בו מזוזה ואח"כ חיבר הקנה אל קנים אחרים והעמיד מן הכל מזוזת הפתח פסולה מפני שקדמה קביעת המזוזה לעשיית מזוזת הפתח.

If one suspends [a mezuzah] within a pole, it is unacceptable, because it has not been affixed. If one positions it behind the door, it is as if one has done nothing. Should one hollow out the doorpost and place a mezuzah within it horizontally, as the rods were put through the rings [in the Sanctuary], it is unacceptable. Should one place it deeper than a handbreadth [within the doorpost], it is unacceptable. Should one cut a reed in half and insert a mezuzah within, and afterwards connect this reed with other reeds, making a doorpost for the house from them, it is unacceptable, because the affixing of the mezuzah preceded the making of the doorpost of the entrance.

מזוזת היחיד נבדקת פעמים בשבוע ומזוזת רבים פעמים ביובל שמא נקרעה ממנה אות אחת או נמחקה מפני שהיא קבועה בכתלים מרקבת.

A mezuzah [placed] on private [property] should be checked twice in seven years, and a mezuzah [placed] on public [property] should be checked twice in fifty years, lest a letter have become torn or faded. Since it is affixed within a wall, there is the possibility that it will decay.

הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים ומחנכים את הקטנים לעשות מזוזה לבתיהם השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד.

Everybody is obligated in the Mitzvah of Mezuzah, even women and slaves. We educate minors to perform the Mitzvah of Mezuzah for their houses. One who rents a house outside the Land, and one who dwells in an inn in the Land of Israel, is exempt from putting up a Mezuzah for 30 days. But one who rents a house in the Land of Israel is obligated to put up a Mezuzah immediately.

המשכיר בית לחבירו על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה אפילו היה נותן שכר על קביעתה מפני שהמזוזה חובת הדר היא ואינה חובת הבית וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ואם היה הבית של כותי הרי זה נוטלה כשיצא.

When a person rents a dwelling to a colleague, the tenant is obligated to obtain a mezuzah and affix it. [This applies] even if he would pay to have it affixed. [The rationale is] that a mezuzah is an obligation incumbent on the person dwelling [in the house], and is not incumbent on the house. When [the tenant] leaves [the dwelling, however], he should not take it with him unless the dwelling belongs to a gentile. In that instance, he should remove it when he leaves.