Section 14 of 27
י״ג
43 paragraphs · Hebrew + English
בְּבֵאוּר מִדַּת הַפְּרִישׁוּת הַפְּרִישׁוּת הִיא תְּחִלַּת הַחֲסִידוּת. וְתִרְאֶה שֶׁכָּל מָה שֶׁבֵּאַרְנוּ עַד עַתָּה הוּא מָה שֶׁמִּצְטָרֵךְ אֶל הָאָדָם לְשֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק, וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה הוּא לְשֶׁיִּהְיֶה חָסִיד.
Separation is the beginning of Piety. All that we have explained up to now concerned the requirements needed for a man to become a Tzadik (righteous person). From here on we will discuss the requirements in order to become a Chasid (pious person).
וְנִמְצָא הַפְּרִישׁוּת עִם הַחֲסִידוּת הוּא כְּמוֹ הַזְּהִירוּת עִם הַזְּרִיזוּת, שֶׁזֶּה בְּסוּר מֵרָע וְזֶה בַּעֲשֵׂה טוֹב.
We find that Separation is to Piety as Watchfulness is to Zeal. For the former concerns "turning from evil" (Tehilim 34:14), while the latter concerns "doing good" (ibid).
וְהִנֵּה כְּלָל הַפְּרִישׁוּת הוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (יבמות כ): קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ, וְזֹאת הִיא הוֹרָאָתָהּ שֶׁל הַמִּלָּה עַצְמָהּ, פְּרִישׁוּת, רוֹצֶה לוֹמַר, לִהְיוֹת פּוֹרֵשׁ וּמַרְחִיק עַצְמוֹ מִן הַדָּבָר, וְהַיְנוּ, שֶׁאוֹסֵר עַל עַצְמוֹ דְּבַר הֶתֵּר, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְשֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּאִסּוּר עַצְמוֹ.
The general principle of Separation is what our sages of blessed memory said: "sanctify yourself [by abstaining] of what is permitted to you" (Yevamot 20a). This is the meaning of the word "Separation" itself. That is to say - to separate and distance from the thing, prohibiting on oneself something which is permitted. The intent in this is to not come to violate the prohibition itself.
וְהָעִנְיָן, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְהִוָּלֵד מִמֶּנּוּ גְּרָמַת רַע אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ גּוֹרֵם לוֹ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינֶנּוּ רַע מַמָּשׁ, יִרְחַק וְיִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ.
The intent is that a person distance and separate from anything which may lead to something which could bring about evil, even though right now it does not cause evil and even though it is not itself evil.
וְהִתְבּוֹנֵן וְתִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ כָּאן שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת:
If you contemplate and consider the matter, you will see that there are three different levels here:
וְיֵשׁ סְיָגוֹתֵיהֶם וְהֵם הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּשְׁמָרוֹת שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
(2) Their "fences", namely, the decrees and safeguards instituted by our sages, of blessed memory, enacted for every Jew.
וְיֵשׁ הַהֶרְחֵקִים שֶׁמֻּטָּל עַל כָּל פָּרוּשׁ וּפָרוּשׁ לַעֲשׂוֹת, לִהְיוֹת כּוֹנֵס בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה גְּדֵרִים לְעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ, לְהַנִּיחַ מִן הַהֶתֵּרִים עַצְמָם שֶׁלֹּא נֶאֶסְרוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל וְלִפְרוֹשׁ מֵהֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְרֻחָק מִן הָרַע הֶרְחֵק גָּדוֹל.
(3) The distancing measures incumbent on every Parush (man of Separation) to make for himself to withdraw in and build [additional] personal fences, namely, to abstain from permitted things themselves which are not forbidden to every Jew and separate from them in order to keep far away from the evil a great distance.
וְאִם תֹּאמַר, מִנַּיִן לָנוּ לִהְיוֹת מוֹסִיפִים וְהוֹלְכִים בָּאִסּוּרִים, וַהֲרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (ירושלמי נדרים ט:א): לֹא דַּיְּךָ מָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה, שֶׁאַתָּה בָּא לֶאֱסֹר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים? וַהֲרֵי מָה שֶׁרָאוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּחָכְמָתָם שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱסֹר וְלַעֲשׂוֹת מִשְׁמֶרֶת כְּבָר עָשׂוּהוּ, וּמָה שֶׁהִנִּיחוּ לְהֶתֵּר הוּא מִפְּנֵי שֶׁרָאוּ הֱיוֹתוֹ רָאוּי לְהֶתֵּר וְלֹא לְאִסּוּר,
If you ask: On what grounds should we add on additional prohibitions? Our sages of blessed memory already said: "is what the Torah prohibited not enough for you that you seek to forbid on yourself additional matters?!" (Yerushalmi Nedarim 9:1). Surely that which our sages, in their great wisdom, saw necessary to prohibit and make fences they already did so. Thus that which they left as permitted is because they deemed proper for it to be permitted and not forbidden.
וְלָמָּה נְחַדֵּשׁ עַתָּה גְּזֵרוֹת אֲשֶׁר לֹא רָאוּ הֵם לִגְזֹר אוֹתָם? וְעוֹד, שֶׁאֵין גְּבוּל לַדָּבָר הַזֶּה, וְנִמְצָא אִם כֵּן הָאָדָם שׁוֹמֵם וּמְעֻנֶּה וְלֹא נֶהֱנֶה מִן הָעוֹלָם כְּלָל, וַחֲכָמֵינוּ זַ"ל אָמְרוּ (ירושלמי קדושין פד): שֶׁעָתִיד אָדָם לִתֵּן דִּין לִפְנֵי הַמָּקוֹם עַל כָּל מָה שֶׁרָאוּ עֵינָיו וְלֹא רָצָה לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מֻתָּר לוֹ וְהָיָה יָכוֹל, וְאַסְמְכוּהָ אַקְּרָא (קהלת ב): וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם.
Why then should we now adopt new decrees which they did not see fit to enact? Furthermore, there is no end to this matter. Thus, a man would soon be desolate and afflicted, deriving no enjoyment whatsoever from this world, while our sages, of blessed memory, said: "a person will in the future be held accountable before G-d on all that his eyes beheld and he did not want to eat from it" (Yerushalmi Kidushin 4:12). This is even though it was permitted to him and he had the ability to do so. They brought support for this from scripture: "all that my eyes desired I did not deprive them" (Kohelet 2:10).
הַתְּשׁוּבָה הִיא, כִּי הַפְּרִישׁוּת וַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח וְהִזְהִירוּ עָלָיו חֲכָמֵינוּ זַ"ל, הוּא מָה שֶׁנֶּאֱמַר (תורת כהנים): קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, פְּרוּשִׁים תִּהְיוּ.
The answer to this is that Separation is certainly needed and essential. Our sages of blessed memory exhorted us on this saying (Torat Kohanim 19:2): "'you shall be holy' (Vayikra 19:2) - you shall be Perushim (men of Separation)".
עוֹד אָמְרוּ (תענית יא): כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא קָדוֹשׁ קַל וָחֹמֶר מִנָּזִיר.
They further said: "whoever fasts is termed 'holy', we can make this inference from the case of a Nazir" (Taanit 11a).
עוֹד אָמְרוּ (פסיקתא): צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, זֶה חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, אָמְרוּ עָלָיו שֶׁשְּׁתֵּי אֲגֻדּוֹת שֶׁל יָרָק וְלִיטְרָא שֶׁל בָּשָׂר הָיוּ מַעֲלִין לְפָנָיו בְּכָל יוֹם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַלְעִיגִין וְאוֹמְרִים זֶה מֶלֶךְ?!
They further said (Pesikta D'Rav Kahana 6:2): "'the righteous man eats to sate his soul' - this refers to Chizkiyahu, King of Judah, whose meal consisted of two bunches of vegetables and a litra of meat. The Jews would mock him saying: 'this is a king?'".
עוֹד אָמְרוּ (כתובות קד): בְּרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבִּשְׁעַת מִיתָתוֹ זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו וְאָמַר, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא נֶהֱנֵיתִי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁלִּי.
They further said regarding the holy Rabeinu HaKadosh, who before his death lifted his ten fingers and said: "it is revealed and known to You that I did not derive pleasure from this world, not even to my little finger."
עוֹד אָמְרוּ (תנד"א כו): עַד שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל דִבְרֵי תוֹרָה שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּתוֹךְ מֵעָיו יִתְפַּלֵּל עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּתוֹךְ מֵעָיו.
They further said (Yalkut Shimoni 247:830): "before a man prays that the words of Torah enter his innards, he should first pray that food and drink not enter them".
הֵן כָּל אֵלֶּה מַאֲמָרִים מוֹרִים בְּפֵרוּשׁ צֹרֶךְ הַפְּרִישׁוּת וְהַחוֹבָה בּוֹ. אָמְנָם, עַל כָּל פָּנִים, צְרִיכִים אָנוּ לְתָרֵץ הַמַּאֲמָרִים הַמּוֹרִים הֵפֶךְ זֶה.
All these statements clearly teach the need for Separation and its duty. However, in any case, we must reconcile the statements which indicate the contrary of this.
אַךְ הָעִנְיָן הוּא כִּי וַדַּאי חִלּוּקִים רַבִּים וְעִקָּרִים יֵשׁ בַּדָּבָר: יֵשׁ פְּרִישׁוּת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בּוֹ, וְיֵשׁ פְּרִישׁוּת שֶׁהֻזְהַרְנוּ עָלָיו לְבִלְתִּי הִכָּשֵׁל בּוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ז): אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה.
The explanation is that the matter certainly involves many fundamental distinctions. There is [good] Separation which we are commanded in and there is [bad] Separation which we are warned not to stumble in. This is what king Shlomo said: "do not be overly righteous" (Kohelet 7:16).
וּנְבָאֵר עַתָּה הַפְּרִישׁוּת הַטּוֹב. וְנֹאמַר, כִּי הִנֵּה אַחַר שֶׁהִתְבָּאֵר לָנוּ הֱיוֹת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם נִסְיוֹנוֹת לָאָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר לְמַעְלָה וְהוֹכַחְנוּהוּ בִּרְאָיוֹת וְהִתְאַמֵּת לָנוּ גַּם כֵּן רֹב חֻלְשַׁת הָאָדָם וְקִרְבַת דַּעְתּוֹ אֶל הָרָעוֹת, יִתְבָּרֵר בְּהֶכְרֵחַ שֶׁכָּל מָה שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לְהִמָּלֵט מִן הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה רָאוּי שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָר יוֹתֵר מִן הָרָעָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. כִּי הִנֵּה אֵין לְךָ תַּעֲנוּג עוֹלָמִי אֲשֶׁר לֹא יִמְשֹׁךְ אַחֲרָיו אֵיזֶה חֵטְא בַּעֲקֵבוֹ.
We will now explain the good type of Separation. After it has become clear to us that all matters of this world are trials to a man, as we wrote earlier and demonstrated with proofs, and likewise after we have truly realized man's great frailness and his close disposition to all evil, it will perforce be clear that man should do whatever he can to spare himself from these matters in order to protect himself from the evil which is at their feet. For there is no worldly pleasure which does not draw after it some sin in its heel.
דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה כְּשֶׁנִּקּוּ מִכָּל אִסּוּרֵי הָאֲכִילָה, הִנֵּה מֻתָּרִים הֵם. אָמְנָם, מִלּוּי הַכָּרֵס מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו פְּרִיקַת הָעוֹל, וּמִשְׁתֶּה הַיַּיִן מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו הַזְּנוּת וּשְׁאָר דְּבָרִים רָעִים. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁבִּהְיוֹת הָאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ לִשְׂבֹּעַ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הִנֵּה אִם פַּעַם אַחַת יֶחְסַר לוֹ רְגִילוּתוֹ, יִכְאַב לוֹ וְיַרְגִּישׁ מְאֹד.
For example: food and drink, when clean of all dietary prohibition are permitted to eat. But filling one's belly draws after it removal of the yoke of Heaven, and drinking of wine draws after it licentiousness and other evils. All the more so, once a person habituates himself to satiate [his belly] with food and drink. For then if but one time he lacks fulfilling his habit, it will greatly pain and disturb him.
וּמִפְּנֵי זֶה נִמְצָא הוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ בְּתֹקֶף עֲמַל הַסְּחוֹרָה וִיגִיעַת הַקִּנְיָן לְשֶׁתִּהְיֶה שֻׁלְחָנוֹ עֲרוּכָה כִּרְצוֹנוֹ וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ אֶל הָעָוֶל וְהַגָּזֵל, וּמִשָּׁם אֶל הַשְּׁבוּעוֹת וְכָל שְׁאָר הַחֲטָאִים הַבָּאִים אַחַר זֶה, וּמֵסִיר עַצְמוֹ מִן הָעֲבוֹדָה וּמִן הַתּוֹרָה וּמִן הַתְּפִלָּה.
Due to this, he inserts himself in the rush of business toil and acquiring possessions in order that his table be set as he wishes. From there he is further drawn to wrongdoing and theft, and from there to taking [false] oaths and all other sins which follow. He thus goes away from the divine service, and from Torah study and prayer.
מָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִכָּל זֶה אִם מִתְּחִלָּתוֹ לֹא מָשַׁךְ עַצְמוֹ בַּהֲנָאוֹת אֵלֶּה.
But if from the beginning he had not allowed himself to be drawn after these pleasures, he would have spared himself from all this.
וּכְעִנְיָן זֶה אָמְרוּ בְּעִנְיַן בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (סנהדרין עב): עָמְדָה תּוֹרָה עַל סוֹף דַּעְתּוֹ וְכוּ'.
In this way our sages said regarding the rebellious son: "the Torah foresaw his final outcome..." (Sanhedrin 72a).
וְכֵן עַל עִנְיַן הַזְּנוּת אָמְרוּ (סוטה ב): כָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.
Similarly, regarding licentiousness they said: "whoever sees the Sotah in her disgrace should make a Nazirite vow against wine"(Sotah 2a).
וְתִרְאֶה כִּי זֹאת הִיא תַּחְבּוּלָה גְּדוֹלָה לָאָדָם לְמַעַן הִנָּצֵל מִיִּצְרוֹ, כִּי כֵּיוָן שֶׁבִּהְיוֹתוֹ בְּעֵסֶק הָעֲבֵרָה קָשֶׁה עָלָיו לְנַצְּחוֹ וְלִכְבֹּשׁ אוֹתוֹ, עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁבְּעוֹדֶנּוּ רָחוֹק מִמֶּנָּה יַשְׁאִיר עַצְמוֹ רָחוֹק, כִּי אָז יִהְיֶה קָשֶׁה לַיֵּצֶר לְקָרְבוֹ אֵלֶיהָ.
Observe that this is a great strategy for a man to save himself from his Evil Inclination. Because when a man is engaged in a sin it is very difficult for him to defeat and subdue it. Therefore it is necessary that while a man is still far from the sin, he keeps his distance. For then it will be difficult for the evil inclination to draw him close to the sin.
הִנֵּה הַבְּעִילָה עִם אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת הִיא הֶתֵּר גָּמוּר. אָמְנָם כְּבָר תִּקְּנוּ טְבִילָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִים אֵצֶל נְשֵׁיהֶם כְּתַרְנְגוֹלִים, לְפִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ מֻתָּר, אָמְנָם כְּבָר הוּא מַטְבִּיעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל אָדָם הַתַּאֲוָה הַזֹּאת וּמִשָּׁם יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ אֶל הָאִסּוּר, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סנהדרין קז): אֵבֶר קָטָן יֵשׁ בָּאָדָם, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב, מַרְעִיבוֹ, שָׂבֵעַ.
Marital relations are completely permitted but the sages decreed immersion in a Mikveh for those who had seminal emissions in order that Torah scholars not be frequently with their wives like roosters. For even though the conjugal act itself is permitted nevertheless he imprints this lust within his nature, and from there he can be drawn to the forbidden as our sages said: "there is a small organ in man. If one satiates it, it becomes hungry. But if he starves it, it becomes satiated" (Sanhedrin 107a).
וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲפִלּוּ בַּשָּׁעָה הָרְאוּיָה וְהָעֵת הֶהָגוּן, אָמְרוּ עַל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (נדרים כ): שֶׁהָיָה מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טְפָחַיִם וְדוֹמֶה לְמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הֲנָאָתוֹ.
Not only that but even at the fitting hour and proper time they said of Rabbi Eliezer: "he uncovers a handbreadth and conceals two, and acted as though he were compelled by a demon" (Nedarim 20b), in order to not derive pleasure then.
הַמַּלְבּוּשִׁים וְהַקִּשּׁוּטִים לֹא הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל יָפְיָם אוֹ עַל תַּבְנִיתָם, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם כִּלְאַיִם וְיִהְיֶה בָּהֶם צִיצִית וְאָז כֻּלָּם מֻתָּרִים.
Regarding clothing and ornaments, the Torah did not issue warnings regarding their beauty or style but rather only that they not contain a mixture of wool and linen and that they be fitted with Tzitzit. Otherwise, they are all permitted.
אָמְנָם, מִי לֹא יֵדַע שֶׁמִּלְּבִישַׁת הַפְּאֵר וְהָרִקְמָה תִּמָּשֵׁךְ הַגַּאֲוָה וְגַם הַזְּנוּת יִגְבֹּל בָּהּ, מִלְּבַד הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהָעֹשֶׁק הַנִּמְשָׁכִים מִכָּל מָה שֶׁהוּא יָקָר עַל אָדָם לְהַשִּׂיגוֹ, וּכְבָר אָמְרוּ זַ"ל (בראשית רבה כב): כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הַיֵּצֶר אָדָם שֶׁתּוֹלֶה בַּעֲקֵבוֹ, מְמַשְׁמֵשׁ בְּגָדָיו וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ, אוֹמֵר, זֶה שֶׁלִּי.
But, who does not know that fancy clothing and ornaments will draw a person to arrogance, and also licentiousness will mix its way in, aside from giving rise to jealousy, lust, and oppressing others which are generated by whatever man deems precious to attain. Our sages already said: "as soon as the Evil Inclination sees a man swinging his heels [when walking], smoothing his garments, and curling his hair, he says - this one is mine!"(Bereishis Raba 22:6).
הַטִּיּוּל וְהַדִּבּוּר אִם אֵינוֹ בְּדָבָר אָסוּר, וַדַּאי דִּין תּוֹרָה מֻתָּר הוּא, אָמְנָם כַּמָּה בִּטּוּל תּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, כַּמָּה מִן הַלָּשׁוֹן הָרַע, כַּמָּה מִן הַשְּׁקָרִים, כַּמָּה מִן הַלֵּיצָנוּת, וְאוֹמֵר (משלי י): בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע.
Strolls and conversations which are not of something prohibited are certainly permitted according to the Torah. But how much neglect of Torah study (bitul Torah) is drawn after this, how much slander, how many lies, how much frivolity. And scripture says: "In the multitude of words, sin is not lacking [but he who holds back his lips is wise]" (Mishlei 10:19).
כְּלָל הַדָּבָר: כֵּיוָן שֶׁכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם אֵינָם אֶלָּא סַכָּנוֹת עֲצוּמוֹת אֵיךְ לֹא יְשֻׁבַּח מִי שֶׁיִּרְצֶה לִמָּלֵט מֵהֶם וּמִי שֶׁיַּרְבֶּה לְהַרְחִיק מֵהֶם.
The general principle: since all matters of this world are nothing but grave dangers, how could he who wants to escape from them and strive to distance from them not be deemed praiseworthy?
זֶהוּ עִנְיַן הַפְּרִישׁוּת הַטּוֹב, שֶׁלֹּא יִקַּח מִן הָעוֹלָם בְּשׁוּם שִׁמּוּשׁ שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא מָה שֶׁהוּא מֻכְרָח בּוֹ מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ אֲשֶׁר לוֹ בְּטִבְעוֹ אֵלָיו.
This is the good type of Separation, namely, where one takes from the world, in all the uses he makes of it, only that which he is forced to due to the needs of his nature.
הוּא מֶה שֶׁהִשְׁתַּבֵּחַ רַבִּי בַּמַּאֲמָר שֶׁזָּכַרְתִּי, שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה, עִם הֱיוֹתוֹ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל וְשֻׁלְחָנוֹ שֻׁלְחַן מְלָכִים בְּהֶכְרֵחַ לִיקַר נְשִׂיאוּתוֹ, וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל (ע"ז יא): שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, זֶה רַבִּי וְאַנְטוֹנִינוּס שֶׁלֹּא פָּסַק מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא חַזֶּרֶת וְלֹא קִשּׁוּת וְלֹא צְנוֹן לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כְּמוֹ כֵן.
This is what Rebbi Yehuda praised himself in the statement I quoted, that he did not derive pleasure from this world, not even for his little finger, although he was Prince of Israel and his table was necessarily a table of kings due to the dignity of his position, as our sages of blessed memory taught: "'two nations are in your womb' (Bereishis 25:23) - this refers to Rebbi and Antoninus, from whose table neither lettuce, nor radish nor cucumber was ever absent either in summer or winter" (Avodah Zarah 11a). This was likewise the case for Chizkiyahu, King of Yehuda.
וּשְׁאָר הַמַּאֲמָרִים שֶׁזָּכַרְתִּי, כֻּלָּם מְקַיְּמִים וּמוֹרִים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לִפְרֹשׁ מִכָּל מָה שֶׁהוּא תַּעֲנוּג עוֹלָמִי לְמַעַן לֹא יִפֹּל בְּסַכָּנָתוֹ.
The other teachings I quoted all support and teach that it is incumbent on a man to separate from all that is [for the sake of] worldly pleasure in order to not fall into its danger.
וְאִם תִּשְׁאַל וְתֹאמַר, אִם כֵּן, אֵפוֹא, שֶׁזֶּה דָּבָר מִצְטָרֵךְ וּמֻכְרָח, לָמָּה לֹא גָּזְרוּ עָלָיו הַחֲכָמִים כְּמוֹ שֶׁגָּזְרוּ עַל הַסְּיָגוֹת וְתַקָּנוֹת שֶׁגָּזְרוּ? הִנֵּה הַתְּשׁוּבָה מְבֹאֶרֶת וּפְשׁוּטָה, כִּי לֹא גָּזְרוּ חֲכָמִים גְּזֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ, וְאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲסִידִים, אֲבָל דַּי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים.
If you ask: if this is so necessary and essential, why did the sages not decree this like they decreed on the various fences and enactments? The answer is clear and simple for "our sages do not impose an enactment upon the people unless the majority of the public will be able to abide by it" (Bava Kama 79b). The majority of the public are not capable of being Pious so it is sufficient for them that they be Tzadikim (righteous).
אַךְ הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר בָּעָם הַחֲפֵצִים לִזְכּוֹת לְקִרְבָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּלְזַכּוֹת בִּזְכוּתָם לְכָל שְׁאָר הֶהָמוֹן הַנִּתְלֶה בָּם, לָהֶם מַגִּיעַ לְקַיֵּם מִשְׁנַת חֲסִידִים אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לְקַיֵּם הָאֲחֵרִים
But upon the remnant few among the nation who desire to attain closeness to Him, blessed be He, and to benefit, through their attainment, the rest of the masses who depend on them - on them is incumbent to fulfill the Mishna (code) of the Pious which others are not capable of fulfilling.
הֵם הֵם סִדְרֵי הַפְּרִישׁוּת הָאֵלֶּה כִּי בָּזֶה בָּחַר ה', שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאֻמָּה שֶׁתִּהְיֶה כֻּלָּהּ שָׁוָה בְּמַעֲלָה אַחַת, כִּי יֵשׁ בָּעָם מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ.
These duties are the aforementioned orders of Separation. In this G-d has chosen. For it is impossible for the nation that each individual be equal in level because there are various ranks, each man according to his level of understanding.
הִנֵּה לְפָחוֹת, יְחִידֵי סְגֻלָּה יִמָּצְאוּ אֲשֶׁר יָכִינוּ אֶת עַצְמָם הֲכָנָה גְּמוּרָה, וְעַל יְדֵי הַמּוּכָנִים יִזְכּוּ גַּם הַבִּלְתִּי מוּכָנִים אֶל אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ.
Behold, at least there should be a few treasured individuals who prepared themselves completely, and through these few the non-prepared will also merit to receive His love, blessed be He, and the indwelling of His Shechina (Divine presence).
וְכָעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ זַ"ל בְּאַרְבָּעָה מִינִים שֶׁבַּלּוּלָב (ויקרא רבה פ' ל): יָבוֹאוּ אֵלֶּה וִיכַפְּרוּ עַל אֵלֶּה.
As our sages, of blessed memory, expounded on the four species of the Lulav: "let these come and atone on those" (Vayikra Raba 30).
וּכְבָר מָצָאנוּ לְאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב שֶׁאָמַר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּמַעֲשֶׂה דְּעֻלָּא בַּר קוֹשֵׁב (ירושלמי תרומות פ"ח): כְּשֶׁהֱשִׁיבוֹ, וְלֹא מִשְׁנָה הִיא? אַף הוּא אָמַר לוֹ, וְכִי מִשְׁנַת חֲסִידִים הִיא?
And we find regarding Eliyahu, who answered Rabbi Yehoshua ben Levi in the story of Ula the son of Koshev when the latter said: "is it not a Mishna?" And Eliyahu rebuked him: "But is it a Mishna for the Pious?" (Yerushalmi Terumot 8:10).
אַךְ הַפְּרִישׁוּת הָרַע הוּא כְּדֶרֶךְ הַסְּכָלִים אֲשֶׁר לֹא דַּי שֶׁאֵינָם לוֹקְחִים מִן הָעוֹלָם מָה שֶׁאֵין לָהֶם הֶכְרֵחַ בּוֹ, אֶלָּא שֶׁכְּבָר יִמְנְעוּ מֵעַצְמָם גַּם אֶת הַמֻּכְרָח וִייַסְּרוּ גּוּפָם בְּיִסּוּרִין וּדְבָרִים זָרִים אֲשֶׁר לֹא חָפֵץ בָּהֶם ה' כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא חֲכָמִים אָמְרוּ (תענית כב): אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּסַגֵּף עַצְמוֹ, וּבְעִנְיָן הַצְּדָקָה אָמְרוּ (ירושלמי סוף פאה): כָּל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל וְאֵינוֹ נוֹטֵל, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְכֵן אָמְרוּ (תענית כב): לְנֶפֶשׁ חַיָּה, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי בְּךָ הַחֲיֵה אוֹתָהּ, וְאָמְרוּ (שם יא): כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא, וְהֶעֱמִידוּהָ בִּדְלָא מָצֵי מְצַעֵר נַפְשֵׁהּ.
But the bad sort of Separation is that of the foolish gentiles who abstain not only from taking of the world the non-essential but also from taking that which is essential. They smite their bodies with sufferings and strange afflictions which G-d does not desire at all. On the contrary, our sages said: "it is forbidden for a man to afflict himself" (Taanit 22b). And regarding charity they said: "whoever needs to take but does not take is as one who sheds blood" (Yerushalmi end of Peah). And likewise they interpreted: "'a living soul' - the soul that I gave you, keep it alive" (Taanit 22b). And "whoever sits in fast is called a sinner" (Taanit 11b), which they qualified as being in the case where a person is unable to withstand it.
וְהִלֵּל הָיָה אוֹמֵר (משלי יא): גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, עַל אֲכִילַת הַבֹּקֶר, וְהָיָה רוֹחֵץ פָּנָיו וְיָדָיו לִכְבוֹד קוֹנוֹ, קַל וָחֹמֶר מִדְּיוּקְנָאוֹת הַמְּלָכִים (ויקרא רבה לד).
And Hillel would apply the verse: "'the pious man does good to his own soul' (Mishlei 11) to eating the morning meal. He would also wash his face and hands in honor of his Maker, inferring from the practice of washing the statues of kings" (Vayikra Rabba 34).
הֲרֵי לְךָ הַכְּלָל הָאֲמִתִּי: שֶׁכָּל מָה שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח לָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפְרֹשׁ מֵהֶם, וְכָל מָה שֶׁהוּא מֻכְרָח לוֹ מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻכְרָח לוֹ, אִם הוּא פּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה חוֹטֵא.
Here then is a true general principle: whatever worldly matter is not essential for a man, it is proper for him to separate from it, and whatever is essential to him for whatever reason, if he separates from it - he is a sinner, since that thing is necessary for him.
הִנֵּה זֶה כְּלָל נֶאֱמָן, אַךְ מִשְׁפַּט הַפְּרָטִים עַל פִּי הַכְּלָל הַזֶּה אֵינוֹ מָסוּר אֶלָּא אֶל שִׁקּוּל הַדַּעַת וּלְפִי שִׂכְלוֹ יְהֻלַּל אִישׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּץ כָּל הַפְּרָטִים כִּי רַבִּים הֵם, וְאֵין שֵׂכֶל הָאָדָם יָכוֹל לְהַקִּיף עַל כֻּלָּם אֶלָּא דָּבָר דָּבָר בְּעִתּוֹ.
Behold, this is a faithful guideline. But the weighing of this rule is a matter of individual judgment and "according to his understanding a man is praised" (Mishlei 12:8). For it is impossible to discuss all the details of Separation for they are so numerous that a man's mind cannot grasp all of them. Rather each matter must be dealt with in its time.