Chapter 2from Mesillat Yesharim

בְּבֵאוּר מִדַּת הַזְּהִירוּת הִנֵּה עִנְיַן הַזְּהִירוּת הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וּבְעִנְיָנָיו, כְּלוֹמַר, מִתְבּוֹנֵן וּמְפַקֵּחַ עַל מַעֲשָׂיו וּדְרָכָיו, הֲטוֹבִים הֵם אִם לֹא, לְבִלְתִּי עֲזֹב נַפְשׁוֹ לְסַכָּנַת הָאֲבַדּוֹן חָס וְשָׁלוֹם וְלֹא יֵלֵךְ בְּמַהֲלַךְ הֶרְגֵּלוֹ כְּעִוֵּר בַּאֲפֵלָה.

The idea of watchfulness is for one to be cautious of his deeds and matters, namely, contemplating and watching over his deeds and ways whether they are good or evil; not abandoning his soul to the danger of destruction, G-d forbid, and not walking through the course of habit like a blind man in darkness.

וְהִנֵּה זֶה דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל יְחַיְּבֵהוּ וַדַּאי. כִּי אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל לְהַצִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלִבְרֹחַ מֵאֲבַדּוֹן נִשְׁמָתוֹ, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲלִים עֵינָיו מֵהַצָּלָתוֹ,

Reason certainly obligates this. For after a person has knowledge and reason to save himself and escape from the destruction of his soul, how is it conceivable that he would willingly blind his eyes from saving himself?!

אֵין לְךָ פְּחִיתוּת וְהוֹלֵלוּת רַע מִזֶּה וַדַּאי. וְהָעוֹשֶׂה כֵן הִנֵּה הוּא פָּחוּת מֵהַבְּהֵמוֹת וּמֵהַחַיּוֹת אֲשֶׁר בְּטִבְעָם לִשְׁמֹר אֶת עַצְמָם וְעַל כֵּן יִבְרְחוּ וְיָנוּסוּ מִכָּל מָה שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם הֱיוֹתוֹ מַזִּיק לָהֶם.

There is certainly no debasement and foolishness worse than this. One who does this is lower than beasts and wild animals whose nature it is to protect themselves, escaping and fleeing from whatever seems harmful to them.

וְהַהוֹלֵךְ בְּעוֹלָמוֹ בְּלִי הִתְבּוֹנְנוּת אִם טוֹבָה דַּרְכּוֹ אוֹ רָעָה, הִנֵּה הוּא כְּסוּמָא הַהֹלֵךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר אֲשֶׁר סַכָּנָתוֹ וַדַּאי עֲצוּמָה וְרָעָתוֹ קְרוֹבָה מֵהַצָּלָתוֹ. כִּי אוּלָם חֶסְרוֹן הַשְּׁמִירָה מִפְּנֵי הָעִוָּרוֹן הַטִּבְעִי אוֹ מִפְּנֵי הָעִוָּרוֹן הָרְצוֹנִי דְּהַיְנוּ סְתִימַת הָעֵינַיִם בִּבְחִירָה וָחֵפֶץ, אֶחָד הוּא.

One who walks along in his world without contemplating whether his ways are good or evil is similar to a blind man walking on the bank of a river. His danger is certainly very great and his calamity is more likely than his escape. For negligence in guarding oneself from danger due to natural blindness and negligence due to willful blindness, namely shutting one's eyes by choice and desire is one and the same.

וְהִנֵּה יִרְמְיָהוּ הָיָה מִתְאוֹנֵן עַל רֹעַ בְּנֵי דּוֹרוֹ מִפְּנֵי הֱיוֹתָם נְגוּעִים בְּנֶגַע הַמִּדָּה הַזֹּאת, שֶׁהָיוּ מַעֲלִימִים עֵינֵיהֶם מִמַּעֲשֵׂיהֶם בְּלִי שֶׁיָּשִׂימוּ לֵב לִרְאוֹת מָה הֵם: הַלְהֵעָשׂוֹת אִם לְהֵעָזֵב?

Jeremiah would bemoan on the evil of his contemporaries' affliction with the disease of this trait. They would turn a blind eye to their deeds, not putting heart to consider what they were doing, whether to do or refrain from doing it.

וְאָמַר עֲלֵיהֶם (ירמיה ח): אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר וְגוֹ' כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה.

Regarding them he said: "no man regrets of his evil, saying, What have I done? Each one running to his own course, as the horse rushes into the battle." (Jer. 8:6)

וְהַיְנוּ, שֶׁהָיוּ רוֹדְפִים וְהוֹלְכִים בִּמְרוּצַת הֶרְגֵּלָם וְדַרְכֵיהֶם מִבְּלִי שֶׁיַּנִּיחוּ זְמַן לְעַצְמָם לְדַקְדֵּק עַל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּרָכִים, וְנִמְצָא שֶׁהֵם נוֹפְלִים בָּרָעָה בְּלִי רְאוֹת אוֹתָהּ.

The explanation is that they would pursue and go by the momentum of habit and conduct, without leaving themselves time to consider their deeds and ways. Thus they fell into evil without even seeing it.

וְאוּלָם הִנֵּה זֹאת בֶּאֱמֶת אַחַת מִתַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרַע וְעָרְמָתוֹ לְהַכְבִּיד עֲבוֹדָתוֹ בִּתְמִידוּת עַל לִבּוֹת בְּנֵי הָאָדָם עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָהֶם רֶוַח לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הֵם הוֹלְכִים.

In truth, this is one of the cunning strategies of the evil inclination, to relentlessly burden people's hearts with his service so as to leave them no room to reflect and consider which road they are taking.

כִּי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאִלּוּלֵי הָיוּ שָׂמִים לִבָּם כִּמְעַט קָט עַל דַּרְכֵיהֶם, וַדַּאי שֶׁמִּיָּד הָיוּ מַתְחִילִים לְהִנָּחֵם מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְהָיְתָה הַחֲרָטָה הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בָּהֶם עַד שֶׁהָיוּ עוֹזְבִים הַחֵטְא לְגַמְרֵי.

For he knows that if they were to put their ways to heart even the slightest bit, certainly they would immediately begin to feel regret for their deeds. The remorse would go and intensify within them until they would abandon the sin completely.

וַהֲרֵי זוֹ מֵעֵין עֲצַת פַּרְעֹה הָרָשָׁע שֶׁאָמַר (שמות ה): תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְגוֹ', שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לָהֶם רֶוַח כְּלָל לְבִלְתִּי יִתְּנוּ לֵב אוֹ יָשִׂימוּ עֵצָה נֶגְדּוֹ, אֶלָּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהַפְרִיעַ לִבָּם מִכָּל הִתְבּוֹנְנוּת בְּכֹחַ הַתְמָדַת הָעֲבוֹדָה הַבִּלְתִּי מַפְסֶקֶת.

This is similar to the wicked Pharaoh's advice saying "intensify the men's labor..." (Ex. 5:9). His intention was to leave them no time whatsoever to oppose him or plot against him. He strove to confound their hearts of all reflection by means of the constant, incessant labor.

כֵּן הִיא עֲצַת הַיֵּצֶר הָרַע מַמָּשׁ עַל בְּנֵי הָאָדָם, כִּי אִישׁ מִלְחָמָה הוּא וּמְלֻמָּד בְּעַרְמִימוּת, וְאִי אֶפְשָׁר לִמָּלֵט מִמֶּנּוּ אֶלָּא בְּחָכְמָה רַבָּה וְהַשְׁקָפָה גְּדוֹלָה. הוּא מָה שֶׁהַנָּבִיא צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר (חגי א':ה'): שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם.

This is precisely the ploy employed by the evil inclination on human beings. For he is a skilled warrior, expert in the art of cunning. It is impossible to escape from him without great wisdom and far-reaching vision. This is what the prophet screamed out "give heed to your ways!" (Chagai 1:7).

וּשְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ (משלי ו'): אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וְגוֹ'.

And as Shlomo in his wisdom said: "Give not sleep to your eyes, nor slumber to your eyelids. Save yourself as a deer from the hand of the hunter and as a bird from the hand of the fowler" (Prov. 6:4).

וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מועד קטן ה): כָּל הַשָּׁם אָרְחוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

And our sages of blessed memory said "whoever scrutinizes his ways in this world merits to see the salvation of the holy One blessed be He".

וּפָשׁוּט הוּא שֶׁאֲפִלּוּ אִם יְפַקַּח הָאָדָם עַל עַצְמוֹ, אֵין בְּכֹחוֹ לִנָּצֵל אִלּוּלֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע תַּקִּיף מְאֹד, וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב (תהלים לז): צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ וְגוֹ'.

And it is obvious that even if one is watchful over himself, it is not within his power to save himself without the help of the holy One blessed be He. For the evil inclination is enormously powerful as scripture says: "the wicked watches the righteous, and seeks to slay him, G-d will not forsake him to his power" (Ps. 37:32).

אַךְ אִם הָאָדָם מְפַקֵּחַ עַל עַצְמוֹ, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְנִצּוֹל מִן הַיֵּצֶר הָרַע.

If a man is watchful over himself, then the holy One blessed be He helps him and he will be saved from the evil inclination.

אֲבָל אִם אֵינוֹ מְפַקֵּחַ הוּא עַל עַצְמוֹ, וַדַּאי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יְפַקַּח עָלָיו. כִּי אִם הוּא אֵינוֹ חָס, מִי יָחוּס עָלָיו. וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לג): כָּל מִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ (אבות ג): אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי.

But if he is not watchful over himself, the Holy One, blessed be He, will certainly not watch over him. For if he gives no heed to himself, who should give heed to him? This is as our Sages of blessed memory have said: "it is forbidden to pity anyone who has no knowledge" (Berachot 33a), and this is the meaning of what they said: "if I am not for myself, who will be for me?" (Avot 1:14).