Blessings Chapter 11

כל הברכות כולן פותח בהם בברוך וחותם בהם בברוך חוץ מברכה אחרונה של קריאת שמע וברכה הסמוכה לחבירתה וברכת הפירות והדומה לה וברכת עשיית המצות ומאלו הברכות שאמרנו שהן דרך שבח והודיה יש מהן פותח בברוך ואינו חותם בברוך ויש מהן שהוא חותם בברוך ואינו פתוח בברוך אלא מעט מברכת המצות כגון ברכת ספר תורה ורואה קברי ישראל מאלו שהן דרך שבח והודייה אבל שאר ברכות המצות כולן פותח בהן בברוך ואינו חותם.

All blessings begin with "Blessed [are You, G-d...]" and conclude with "Blessed [are You, G-d...]," with the exception of the blessing after the recitation of the Shema, blessings that come in succession to each other, the blessings over fruit and the like, the blessings over the fulfillment of the mitzvot, and the blessings that we have mentioned which are expressions of praise and thanks. The [latter blessings] include some that begin with "Blessed [are You, G-d...]" and do not conclude with "Blessed [are You, G-d...]" and others that conclude with "Blessed [are You, G-d...]" but do not begin with "Blessed [are You, G-d...]." [There are certain exceptions to these rules,] for example, a small number of blessings over the mitzvot, such as the blessing recited [when reading from] a Torah scroll and [some of the blessings recited as an expression of praise and thanks;] for example, the blessing recited when one sees Jewish graves. The rest of the blessings over mitzvot begin with "Blessed [are You, G-d...]" and do not conclude [with "Blessed are You, G-d...].

יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותה כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר ואלו הן הנקראין חובה לפי שאדם חייב על כל פנים לעשות ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה.

There are positive commandments that a person is obligated to make an effort to pursue [their fulfillment] until he performs them - for example, tefillin, sukkah, lulav, and shofar. These are referred to as obligations, since a person is obligated to fulfill them. There are other mitzvot that are not obligations, but resemble voluntary activities - for example, [the mitzvot of] mezuzah and constructing a guardrail. A person is not obligated to dwell in a house that requires a mezuzah [just in order] to fulfill this mitzvah. Instead, if he desires, he can dwell in a tent or a ship for his entire life. Similarly, he does not have to build a house [just] in order to build a guardrail. A blessing should be recited before fulfilling all positive commandments that are between man and G-d, whether they are mitzvot that are obligatory or are not obligatory.

וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהיא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה והדלקת נר בשבת והדלקת נר חנוכה בין מצות שאינן חובה כגון עירוב ונטילת ידים מברך על הכל קודם לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות והיכן צונו בתורה שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה נמצא ענין הדברים והצען כך הוא אשר קדשנו במצותיו שציוה בהן לשמוע מאלו שצונו להדליק נר של חנוכה או לקרות את המגילה וכן שאר כל המצות שמדברי סופרים.

Similarly, with regard to all the Rabbinic mitzvot - both the mitzvot that the Rabbis established as obligations - e.g., regarding the megillah, lighting Shabbat candles, and lighting Chanukah candles - and the mitzvot that are not obligations - e.g., an eruv or washing hands - one should recite a blessing before performing them, [praising G-d] "who has sanctified us with Your commandments and commanded us….” Where has He commanded us [to fulfill these commandments]? In the Torah, which states [Deuteronomy 17:11]: "Act [according to the judgment] they relate to you." [Based on this Biblical verse, the blessing recited before fulfilling a Rabbinical commandment] can be interpreted as follows: Who has sanctified us with Your commandments and commanded us to listen to these [sages] who have commanded us to light Chanukah candles or read the megillah. The same applies regarding all Rabbinic commandments.

ולמה אין מברכין על נטילת ידים באחרונה מפני שלא חייבו בדבר זה אלא מפני הסכנה ודברים שהם משום סכנה אין מברכין עליהם הא למה זה דומה למי שסינן את המים ואח"כ שתה בלילה מפני סכנת עלוקה שאינו מברך וצונו לסנן את המים וכן כל כיוצא בזה.

Why do we not recite a blessing before washing our hands after [eating]? Because the Sages obligated us [to do] this only because of danger. Blessings are not recited over an [obligation that was instituted] because of danger. To what can this be compared? To someone who strains drinking water at night because of the danger of leeches. [Surely,] he does not recite a blessing, [praising G-d,] "who commanded us to strain water." The same applies in all similar situations.

העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו.

[The following rules apply when] a person performs a mitzvah, but does not recite a blessing: If the fulfillment of the mitzvah still continues, he may recite the blessing even though he already performed it. If the mitzvah is a deed that is completed, he should not recite a blessing. What is implied? When a person wrapped himself in tzitzit, donned tefillin, or sat in a sukkah without reciting a blessing at the outset, after wrapping himself [in tzitzit] he should recite the blessing "... who commanded us to wrap ourselves in tzitzit"; after donning [tefillin], he should recite the blessing "... who commanded us to put on tefillin"; after sitting [in the sukkah], he should recite the blessing "... who commanded us to sit in the sukkah." The same applies in all similar situations.

אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה וכן אם כסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר עשייה וכן כל כיוצא בזה.

In contrast, if a person slaughtered [an animal] without reciting a blessing, he should not recite the blessing "... who sanctified us with Your commandments and commanded us concerning slaughter," after the slaughter [is completed]. Similarly, if he covered [a fowl's] blood, separated terumah or the tithes, or immersed himself without reciting a blessing beforehand, he should not recite a blessing afterwards. The same applies in all similar situations.

אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה אלא טבילת הגר בלבד שאינו יכול לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו שעדיין לא נתקדש ולא נצטוה עד שיטבול לפיכך אחר שיטבול מברך על הטבילה מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך.

There is no mitzvah for which the blessing should be recited after its fulfillment, with the exception of the immersion of a convert. [In this instance, the exception was made] because he could not say, "who sanctified us with Your commandments and commanded us." Until [the convert] immersed himself, he was neither sanctified nor commanded. Therefore, he recites the blessing over the immersion [only] after immersing himself. [This is allowed] since at the outset, he was unfit and unable to recite the blessing.

כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה או לולב או לכתוב תפילין מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב או כשישמע קול השופר או כשיתעטף בציצית ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה.

Whenever the performance of a mitzvah constitutes the completion of one's obligation, he should recite the blessing before performing it. When, however, there is another commandment that follows the performance of a particular mitzvah, the blessing should not be recited until the other mitzvah is performed. What is implied? When a person makes a sukkah, a lulav, a shofar, tzitzit, tefillin, or a mezuzah, he should not recite a blessing at the time he made [them]: [praising G-d for] "sanctifying us with Your commandments and commanding us to make a sukkah" or "a lulav," or "to write tefillin," because there is another commandment that follows this action. When is the blessing recited? When one sits in the sukkah, shakes the lulav, hears the sounding of the shofar, wraps oneself in tzitzit, dons tefillin, or affixes the mezuzah. In contrast, when one constructs a guardrail, before constructing it one should recite the blessing "...who has sanctified us with Your commandments and commanded us to construct a guardrail." The same applies in all similar situations.

כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן וכן כל כיוצא בהן.

Any [performance of positive] commandments that comes from time to time (i.e. during the calendar year), such as shofar, sukkah, lulav, reading of the megillah, lighting of Hannukah candles, as well as any [positive] commandment that involves personal acquisition, such as tzitzit, tefillin, mezuzah, installment of a railing, as well as a [positive] commandment that is not routine and is not available to perform at any time, as it is similar to a [positive] commandment that comes from time to time, such as the circumcision and redemption of one's son, a "shehechiyanu" blessing is said on the [positive] commandment at the time it is performed. And if one did not make the blessing on sukkah and lulav and the like at the time the commandment was performed, one may make the "shehechiyanu" blessing at the time that his obligation to perform the commandment is fulfilled and similarly for like cases.

אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשייתה אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו היו לפניו מצות הרבה אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה.

Whether a person performs a mitzvah for himself or for a colleague, before performing the mitzvah, he should recite the blessing "... who has sanctified us with Your commandments and commanded us...." He should, however, recite the blessing shehecheyanu only on mitzvot that he is performing for himself. If a person is [intending to] fulfill several mitzvot, he should not recite the blessing "... who has sanctified us with Your commandments and commanded us to fulfill the mitzvot ---." Instead, he should recite a blessing over each mitzvah individually.

כל העושה מצוה בין שהיתה חובה עליו בין שאינה חובה עליו אם עשה אותה לעצמו מברך לעשות עשה אותה לאחרים מברך על העשייה.

Whoever performs a mitzvah for his own sake, whether it is an obligation incumbent upon him or not, should recite a blessing, [praising G-d "who sanctified us with Your commandments and commanded us] to perform ----." In contrast, if he performs a mitzvah on behalf of another person, the form of the blessing is ["who sanctified us... and commanded us] concerning the performance of ----."

כיצד לבש תפילין מברך להניח תפילין נתעטף בציצית מברך להתעטף ישב בסוכה מברך לישב בסוכה וכן הוא מברך להדליק נר של שבת ולגמור את הלל וכן אם קבע מזוזה לביתו מברך לקבוע מזוזה עשה מעקה לגגו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה הפריש תרומה לעצמו מברך להפריש מל את בנו מברך למול את הבן שחט פסחו וחגיגתו מברך לשחוט.

What is implied? Before donning tefillin, one recites the blessing "... to put on tefillin"; before wrapping oneself in tzitzit, one recites the blessing "... to wrap..."; before sitting in the sukkah, one recites the blessing "...to sit in the sukkah." Similarly, one recites the blessings "... to kindle the Sabbath light," and "... to complete the Hallel." Similarly, if one affixes a mezuzah on one's own house, one should recite the blessing "... to affix a mezuzah"; if one erects a guardrail on one's roof, one should recite the blessing "... to erect a guardrail." Should one separate terumah for oneself, one should recite the blessing "... to separate [terumah]." Should one circumcise one's own son, one should recite the blessing "... to circumcise [one's] son." Should one slaughter one's Paschal sacrifice or festive sacrifice, one recites the blessing "... to slaughter...."

אבל אם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה עשה להם מעקה מברך על עשיית מעקה הפריש להם תרומה מברך על הפרשת תרומה מל את בן חבירו מברך על המילה וכן כל כיוצא באלו.

If, however, one affixes a mezuzah for others, one should recite the blessing "... concerning the affixing of a mezuzah." Should one construct a guardrail for others, one should recite the blessing "... concerning the building of a guardrail." Should one separate terumah for others, one should recite the blessing "... concerning the separation of terumah. Should one circumcise a colleague's son, one should recite the blessing "... concerning the circumcision." The same applies in all similar situations.

עשה המצוה לו ולאחרים כאחד אם היתה מצוה שאינה חובה מברך על העשייה לפיכך הוא מברך על מצות עירוב היתה חובה ונתכוון להוציא עצמו מידי חובה ולהוציא אחרים מברך לעשות לפיכך הוא מברך לשמוע קול שופר.

[The following rules apply] when a person performs a mitzvah on his own behalf and on behalf of others simultaneously. If the mitzvah is not obligatory in nature, he should use the form "... concerning..." for the blessing. Therefore, one recites the blessing "... concerning the mitzvah of eruv." If the mitzvah is obligatory and he had the intent of fulfilling his own obligation and that of the others, he should use the form "... to..." for the blessing. Therefore, one recites the blessing "... to hear the sound of the shofar."

נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו אבל אם בירך קודם שיטול מברך ליטול לולב כמו לישב בסוכה מכאן אתה למד שהמברך אחר שעשה מברך על העשייה אבל נטילת ידים ושחיטה הואיל ובדברי הרשות הן אפילו שחט לעצמו מברך על השחיטה ועל כסוי הדם ועל נטילת ידים וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק כמו שיתבאר במקומו.

When one takes the lulav, one should recite the blessing "... concerning the taking of the lulav." [This form is used] because a person fulfills his obligation when he picks [the lulav] up. If one recites the blessing before taking the lulav, one should recite the blessing "... to take the lulav," as one recites the blessing "... to sit in the sukkah." From this, one derives the principle that a person who recites a blessing after performing [a mitzvah] blesses "... concerning..." [the mitzvah's] performance. With regard to the washing of hands and ritual slaughter, since they are of a voluntary nature, even if a person slaughters on his own behalf, he should recite the blessings "... concerning slaughter," "... concerning the covering of the blood," and "... concerning the washing of hands." Similarly, one recites the blessing "... concerning the destruction of chametz," whether one searches for leaven on one's own behalf or on behalf of others. [This form is used] because once a person resolves in his heart to nullify his ownership [over chametz], the mitzvah of destroying it is fulfilled even before one searches, as will be explained in its place.

כל דבר שהוא מנהג אע"פשמנהג נביאים הוא כגון נטילת ערבה בשביעי של חג ואין צריך לומר מנהג חכמים כגון קריאת הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד של פסח אין מברכין עליו וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה אם לאו עושין אותו בלא ברכה ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אמר בכל יום אברכך:סליק הלכות ברכות.

[A blessing is not recited over] all practices that are customs. [This applies] even to a custom established by the prophets - for example, taking the willow branches on the seventh day of Sukkot. Needless to say, a blessing is not recited over customs established by the Sages - e.g., reading Hallel on Rosh Chodesh and on the intermediate days of Pesach. Similarly whenever there is a question whether a practice requires a blessing or not, it should be performed without reciting a blessing. A person should always take care not to recite blessings that are not necessary, and should recite many blessings that are required. Thus, David declared [Psalms 145:2]: "I will bless you each day."