Leavened and Unleavened Bread Chapter 7

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ג) "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם" כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ ח) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". וּמִנַּיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות יג ח) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה" בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים חַיָּבִים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרִים וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

It is a positive commandment of the Torah to relate the miracles and wonders wrought for our ancestors in Egypt on the night of the fifteenth of Nisan, as [Exodus 13:3] states: "Remember this day, on which you left Egypt," just as [Exodus 20:8] states: "Remember the Sabbath day." From where [is it derived that this mitzvah is to be fulfilled on] the night of the fifteenth? The Torah teaches [Exodus 13:8]: "And you shall tell your son on that day, saying: 'It is because of this...' [implying that the mitzvah is to be fulfilled] when matzah and maror are placed before you. [The mitzvah applies] even though one does not have a son. Even great Sages are obligated to tell about the Exodus from Egypt. Whoever elaborates concerning the events which occurred and took place is worthy of praise.

מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג ח) "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ". לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד. אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ אוֹמֵר לוֹ בְּנִי כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיּוֹצִיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם מוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ הַכֹּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן:

It is a mitzvah to inform one's sons even though they do not ask, as [Exodus 13:8] states: "You shall tell your son." A father should teach his son according to the son's knowledge: How is this applied? If the son is young or foolish, he should tell him: "My son, in Egypt, we were all slaves like this maidservant or this slave. On this night, the Holy One, Blessed be He, redeemed us and took us out to freedom." If the son is older and wise, he should inform him what happened to us in Egypt and the miracles wrought for us by Moses, our teacher; everything according to the son's knowledge.

וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה:

He should make changes on this night so that the children will see and will [be motivated to] ask: "Why is this night different from all other nights?" until he replies to them: "This and this occurred; this and this took place." What changes should be made? He should give them roasted seeds and nuts; the table should be taken away before they eat; matzot should be snatched from each other and the like. When a person does not have a son, his wife should ask him. If he does not have a wife, [he and a colleague] should ask each other: "Why is this night different?" This applies even if they are all wise. A person who is alone should ask himself: "Why is this night different?"

וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת וּלְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. כֵּיצַד. מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מֵהָאֻמּוֹת וְקֵרְבָנוּ לְיִחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלָנוּ וּמְסַיֵּם בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרשׁ מֵ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (דברים כו ה) עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

One must begin [the narrative describing our ancestors'] base [roots] and conclude with [their] praise. What does this imply? One begins relating how originally, in the age of Terach, our ancestors denied [G-d's existence] and strayed after vanity, pursuing idol worship. One concludes with the true faith: how the Omnipresent has drawn us close to Him, separated us from the gentiles, and drawn us near to His Oneness. Similarly, one begins by stating that we were slaves to Pharaoh in Egypt and [describing] all the evil done to us, and concludes with the miracles and wonders that were wrought upon us, and our freedom. This [implies] that one should extrapolate [the passage beginning] from [Deuteronomy 26:5]: "An Aramean sought to destroy my ancestor..." until one concludes the entire passage. Whoever adds and extends his extrapolation of this passage is praiseworthy.

כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְאֵלּוּ הֵן. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. פֶּסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב כז) "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה'" וְגוֹ'. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ. וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין הַגָּדָה:

Whoever does not mention these three matters on the night of the fifteenth has not fulfilled his obligation. They are: the Paschal sacrifice, matzah, and maror. The Paschal sacrifice: [It is eaten] because the Omnipresent passed over the houses of our ancestors in Egypt as [Exodus 12:27] states: "And you shall say: 'It is the Paschal sacrifice to G-d.' The bitter herbs: [They are eaten] because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt. The matzah: [It is eaten] because of the redemption. These statements are all referred to as the Haggadah.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו כג) "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם" וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ:

In every generation a person must show her/himself that s/he personally had come forth from Egyptian subjugation, as it is stated, "G-d freed us from there..." (Deut. 6:23). And regarding this, the Holy Blessed One commanded in the Torah, "Remember that you were a slave in the land of Egypt..." (Deut. 5:15, 15:15, 24:22), that is to say, as if you yourself had been a slave, and you came forth into freedom, and you were redeemed.

לְפִיכָךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה צָרִיךְ לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֵב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן. אֵין פּוֹחֲתִין לוֹ מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. שִׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן רְבִיעִית:

Therefore, when a person feasts on this night, he must eat and drink while he is reclining in the manner of free men. Each and every one, both men and women, must drink four cups of wine on this night. [This number] should not be reduced. Even a poor person who is sustained by charity should not have fewer than four cups. The size of each of these cups should be a quarter [of a log].

אֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה הֲסִיבָה. וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא צְרִיכָה הֲסִיבָה. וּבֵן אֵצֶל אָבִיו וְהַשַּׁמָּשׁ בִּפְנֵי רַבּוֹ צְרִיכִין הֲסִיבָה. אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵינוֹ מֵסֵב אֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לוֹ רַבּוֹ רְשׁוּת. וַהֲסִיבַת יָמִין אֵינָהּ הֲסִיבָה. וְכֵן הַמֵּסֵב עַל עָרְפּוֹ אוֹ עַל פָּנָיו אֵין זוֹ הֲסִיבָה. וְאֵימָתַי צְרִיכִין הֲסִיבָה בִּשְׁעַת אֲכִילַת כְּזַיִת מַצָּה וּבִשְׁתִיַּת אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ. וּשְׁאָר אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ אִם הֵסֵב הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ:

Even one of Israel's poor should not eat until he [can] recline. A woman need not recline. If she is an important woman, she must recline. [Even] a son in the presence of his father or an attendant in the presence of his master must recline. However, a student before his teacher should not recline unless his teacher grants him permission. Reclining on one's right side is not considered reclining. Neither is reclining on one's back or forwards. When must one recline? when eating the כזית of matzah and when drinking these four cups of wine. While eating and drinking at other times: if one reclines, it is praiseworthy; if not, there is no requirement.

אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ צָרִיךְ לִמְזֹג אוֹתָן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שְׁתִיָּה עֲרֵבָה הַכֹּל לְפִי הַיַּיִן וּלְפִי דַּעַת הַשּׁוֹתֶה. וְלֹא יִפְחֹת בְּאַרְבַּעְתָּן מֵרְבִיעִית יַיִן חַי. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת אֵלּוּ מִיַּיִן שֶׁאֵינוֹ מָזוּג יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת וְלֹא יָצָא יְדֵי חֵרוּת. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מְזוּגִין בְּבַת אַחַת יְדֵי חֵרוּת יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת לֹא יָצָא. וְאִם שָׁתָה מִכָּל כּוֹס מֵהֶן רֻבּוֹ יָצָא:

These four cups [of wine] should be mixed with water so that drinking them will be pleasant. [The degree to which they are mixed] all depends on the wine and the preference of the person drinking. [Together,] these four [cups] should contain at least a quarter [of a log] of pure wine. A person who drank these four cups from wine which was not mixed [with water] has fulfilled the obligation to drink four cups of wine, but has not fulfilled the obligation to do so in a manner expressive of freedom. A person who drank these four cups of wine mixed [with water] at one time has fulfilled the obligation to drink wine in a manner expressive of freedom, but has not fulfilled the obligation of four cups of wine. A person who drank the majority [of the cup] from each of these [four] cups has fulfilled his obligation.

כָּל כּוֹס וְכוֹס מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הַלָּלוּ מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְכוֹס רִאשׁוֹן אוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם. כּוֹס שֵׁנִי קוֹרֵא עָלָיו אֶת הַהַגָּדָה. כּוֹס שְׁלִישִׁי מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. כּוֹס רְבִיעִי גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. וּבֵין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת שׁוֹתֶה. בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי אֵינוֹ שׁוֹתֶה:

On each of these four cups, one recites a blessing of its own. In addition: On the first cup, one recites the kiddush pertaining to the day; On the second cup, one reads the Haggadah; On the third cup, one recites the grace after meals; On the fourth cup, one concludes the Hallel and recites the blessing for songs [of praise]. Between these cups, should one desire to drink, one may. Between the third and the fourth cup, one should not drink.

הַחֲרֹסֶת מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין בּוֹ בְּמִצְרַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין אוֹתָהּ. לוֹקְחִין תְּמָרִים אוֹ גְּרוֹגָרוֹת אוֹ צִמּוּקִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְדוֹרְסִין אוֹתָן וְנוֹתְנִין לְתוֹכָן חֹמֶץ וּמְתַבְּלִין אוֹתָן בְּתַבְלִין כְּמוֹ טִיט בְּתֶבֶן וּמְבִיאִין אוֹתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּלֵילֵי הַפֶּסַח:

The charoset is a mitzvah ordained by the words of the Sages, to commemorate the clay with which [our forefathers] worked in Egypt. How is it made? We take dates, dried figs, or raisins and the like, and crush them, add vinegar to them, and mix them with spices, as clay is mixed into straw. This is placed on the table on [the first two] nights of Pesach.

אֲכִילַת מָרוֹר אֵינָהּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא תְּלוּיָה הִיא בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח. שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה אַחַת לֶאֱכל בְּשַׂר הַפֶּסַח עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לֶאֱכל הַמָּרוֹר לְבַדּוֹ בְּלַיִל זֶה אֲפִלּוּ אֵין שָׁם קָרְבַּן פֶּסַח:

According to the Torah, the eating of bitter herbs is not a mitzvah in its own right, but rather is dependent on the consumption of the Paschal sacrifice. It is one positive commandment to eat the meat of the Paschal sacrifice together with matzah and bitter herbs. According to the words of the Sages, [it is a mitzvah] to eat the bitter herbs alone on this night even if there is no Paschal sacrifice.

מְרוֹרִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה הֵן הַחֲזֶרֶת וְהָעֳלָשִׁין וְהַתַּמְכָא וְהָחַרְחְבִינָא וְהַמָּרוֹר. כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי יָרָק אֵלּוּ נִקְרָא מָרוֹר. וְאִם אָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן אוֹ מֵחֲמִשְּׁתָּן כְּזַיִת יָצָא וְהוּא שֶׁיְּהוּ לַחִין. וְיוֹצְאִין בְּקֶלַח שֶׁלָּהֶן אֲפִלּוּ יָבֵשׁ. וְאִם שְׁלָקָן אוֹ כְּבָשָׁן אוֹ בִּשְּׁלָן אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן:

The bitter herbs referred to by the Torah are Romaine lettuce, endives, horseradish, date ivy, wormwood. All of these five species of vegetable are called maror. If a person ate a כזית of any one of these [species] or of all five [species] combined, he has fulfilled his obligation. This applies while they are still moist. One may fulfill one's obligation with their stem even if it is dry. One cannot fulfill one's obligation if they are boiled, pickled, or cooked.