Prayer and the Priestly Blessing Chapter 1

מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה ואין מנין התפלות מן התורה ואין משנה התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה.

It is a positive commandment to pray every day, as it is written: "You shall serve the Lord your G-d" (Ex. 23:25). By tradition, they learned that this service is prayer, as it says: "and to worship G-d with all of your heart" (Deut. 11:13)—the sages said what is worship of the heart? This is prayer. The number of prayers is not biblical, the form of prayer is not biblical, and prayer has no biblically fixed time.

ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו.

Therefore, women and slaves are obligated in prayer because it is a positive commandment lacking a fixed time, but the obligation of this commandment is as follows: a person should supplicate and pray every day and relate the praise of G-d, and afterwards ask for their needs as a request and a supplication, and afterwards give praise and thanks to G-d for the good that has been bestowed upon them, each person according to their ability.

אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו יש מתפלל פעם אחת ביום ויש מתפללין פעמים הרבה והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכ"מ שיהיה וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.

If one is accustomed/fluent, he increases in supplications and petitions, and if one has uncircumcised lips, he speaks according to his ability and anytime he likes. And so, the number of prayers is as each to their own abilities. There are some who pray once a day, and there are those who pray many times. And everyone would pray facing the Temple. And this was the way of things from the time of Moses to Ezra.

כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג.

When Israel was dispersed in the days of Nebudchadnezzar the evil, they were in foreign lands and they had children in the foreign lands and their children spoke babble. And everyone’s language was this one and this one and languages were very mixed. And since the speaker was not able to speak all, they needed one language, rather that they should be confused. As it is said: “And half their children spoke in the language of Ashdod, etc” [Nehemiah 13:24]. And none knew how to speak “Yehudit” and spoke the language of the people. And because of this, when one prayed, his tongue was shortened to ask for his needs, or to give praise to the HKBH in the holy language until that their tongues were mixed up. And when Ezra and his Beit Din saw this was, they rose and instituted for themselves the 18 blessings in the order of three first praises to HaShem, and three last thanksgivings, and the middle there were in them requests on all the things that are like the foundations of every person’s desires/needs, man to man. And the needs of the community should be set in the mouths of all and they will learn them. And there will be a prayer, even the stutterers will pray wholly like the prayers of the smooth talkers, because this matter was set, all the blessings and prayers were ordered in the mouths of all Israel so that the whole matter was set in the mouths of the stutterer.

וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין.

And so, they decreed that the number of prayers should be like the number of offerings: two prayers each day, corresponding to the two continual offerings. And for every day that has an additional offering, they decreed a third prayer, corresponding to the additional offering. And the prayer that corresponds to the morning continual offering is called "the dawn prayer," the prayer that corresponds to the afternoon continual offering is called "the gift prayer," and the prayer that corresponds to the additional offerings is called "the additional offerings prayer."

וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה.

And so, they decreed that a person pray one prayer at night, as the limbs of the afternoon continual offering would continue to be consumed all night. As it says (Leviticus 6:2), "it is that which goeth up ...," along the lines of what it says (Psalms 55:18): "Evening, and morning, and at noon, will I complain, and moan; And He hath heard my voice." But the evening prayer is not obligatory like the dawn and gift prayers, but even so, all of Israel, in all of their places of residence, are accustomed to pray the evening prayer, and they accepted it upon themselves like an obligatory prayer.

וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית וזו היא התפלה הנקראת תפלת נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה.

They also established a prayer after the afternoon prayer, just before sunset, only on the day of the fast [of Yom Kippur], in order to increase in pleading and supplication on account of the fast. This prayer is known as Ne'ila ("closing"), that is, [it refers to] the closing gates of Heaven as the sun sets, since it is only ever recited just before sunset.

נמצאו התפלות בכל יום שלש ערבית ושחרית ומנחה ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע שלש של כל יום ותפלת המוספין וביום הכיפורים חמש ארבע אלו ותפלת נעילה.

In conclusion, we now have three daily prayers, Aravit, Shacharit and Mincha, and on Shabbat and festivals we have four - the three daily prayers and the additional Mussaf prayer. On Yom Kippur we have five - the four aforementioned prayers and the concluding Ne'ila.

תפלות אלו אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם אם רצה אדם להתפלל כל היום כולו הרשות בידו וכל אותן התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ואין משנין בהן דבר.

One may not subtract from this [number of] prayers, but if one wishes, one may add to them. One can even pray all day long, if one so desires. These additional prayers are comparable to voluntary sacrifices [offered at the Temple], and one must therefore make an innovation in each of the middle blessings [of the Amidah], paraphrasing the [original] blessing. Even if one makes an innovation in a single blessing, this is sufficient to show that it is a voluntary prayer, rather than an obligatory one. Yet the first three and last three [blessings] are never added to or subtracted from, and nothing in them is to be changed.

אין הציבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובת היום ואחת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהן נדבה אלא חובת היום בלבד.

A voluntary prayer may not be recited by a community, just as the voluntary sacrifice was never a public one. Similarly, an individual may not pray the Mussaf prayer twice, once to fulfil his obligation and the other voluntarily, since the Mussaf sacrifice was not offered voluntarily. In addition, some of the Geonim ruled that additional prayers were not to be recited on Shabbat and festivals, since voluntary sacrifices were not offered on those days, but rather only the obligated offerings of that day.