Prayer and the Priestly Blessing Chapter 11

כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה ומקום זה נקרא בה"כ וכופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם ספר תורה נביאים וכתובים.

Any place in which there are ten from Israel needs to establish a house that they can enter into for prayer at every time of prayer, and this place is called a "house of assembly" [i.e. synagogue]. And the members of the city may compel each other to build a synagogue for themselves and to buy a Torah scroll, [books of the] Prophets and Writings for themselves.

כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר שנאמר ולרומם את בית אלהינו ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה ובונין בו היכל שמניחין בו ספר תורה ובונין היכל זה ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר כדי שיהיו פניהם אל מול ההיכל כשיעמדו לתפלה.

When a synagogue is built, it should be built only at the highest point of the city [as implied by Proverbs 1:21]: "She cries at the head of the public places." It should be built [so that] its height exceeds [that of] all the other buildings in the city [as implied by Ezra 9:9]: "to lift up the house of our G-d." The entrance to the synagogue should open only on the east [as implied by Numbers 3:38]: "...And those who camped before the sanctuary on the east." In [the synagogue], a heichal, where the Torah scroll is placed, should be constructed. The heichal should be constructed in the direction to which the people pray in that city, so that they will face the heichal when they stand to pray.

ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם.

A platform is placed in the center of the hall, so that the one who reads the Torah or one who gives a sermon can stand on it, so that all the others will hear him. When one positions the tevah which contains the Torah scroll, one should position it in the center of the hall, in the direction of the heichal and facing the people.

כיצד העם יושבין בבתי כנסיות הזקנים יושבין ופניהן כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבין שורה לפני שורה ופני השורה לאחורי השורה שלפניה עד שיהיו פני כל העם כלפי הקודש וכלפי הזקנים וכלפי התיבה ובעת ששליח ציבור עומד לתפלה עומד בארץ לפני התיבה ופניו לפני הקדש כשאר העם.

How do the people sit in the synagogue? The elders sit facing the people with their backs toward the heichal. All the people sit row after row, each row facing the back of the row before it. Thus, all the people face the sanctuary, the elders, and the tevah. When the leader of the congregation stands to pray, he stands on the ground, before the tevah, facing the sanctuary like the others.

בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן ונוהגין כל ישראל בספרד ובמערב בשנער ובארץ הצבי להדליק עששיות בבתי כנסיות ולהציע בקרקען מחצלאות כדי לישב עליהם ובערי אדום יושבין בה על הכסאות.

Synagogues and houses of study - one behaves with respect in them and sweeps them and sprinkles them. All Israel in Spain, the west, Shinar [i.e. Babylonia], and the land of the deer [i.e. Israel] light lamps in the synagogues and unfold mats on the ground in order to sit on them. And in the cities of Edom [i.e. Christian Europe] they sit in it on chairs.

בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטלה ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק.

Synagogues and houses of study - we do not behave frivolously in them, for example: joking around, making fun, or empty conversation. And we do not eat in them, we do not drink in them, we do not benefit from them, and we do not stroll in them. And we do not enter them in the sun because of the sun or in the rain because of the rain. But scholars and their students are permitted to eat and to drink in them out of need.

ואין מחשבין בהן חשבונות אא"כ היו חשבונות של מצוה כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים וכיוצא בהן ואין מספידין בהן אלא הספד של רבים כגון שיהיה שם הספד גדולי חכמי אותה העיר שכל העם מתקבצין ובאין בגללן.

And we do not calculate accounts in them other than if they are accounts for a commandment, for example proceeds for tzedakah or redeeming captives, and similar cases. And we do not eulogize in them other than a eulogy for the public, for example, there would be a eulogy there for the great ones of the scholars of that city since the entire people would gather and come because of them.

היה לבית הכנסת או לבית המדרש שני פתחין לא יעשנו קפנדריא כדי שיכנס בפתח זה ויצא בפתח שכנגדו לקרב הדרך שאסור ליכנס בהן אלא לדבר מצוה.

If a synagogue or a house of study has two entrances, one should not use it for a shortcut, i.e., to enter through one entrance and leave through the other to reduce [the distance one] travels, because it is forbidden to enter [these buildings] except for a mitzvah.

מי שצריך ליכנס לבית הכנסת לקרות תינוק או חבירו יכנס ויקרא מעט או יאמר שמועה ואחר כך יקרא חבירו כדי שלא יכנס בשביל חפציו בלבד ואם אינו יודע יאמר לתינוק מן התינוקות קרא לי הפסוק שאתה קורא בו או ישהה מעט בבית הכנסת ואח"כ יצא שהישיבה שם מעסקי המצות היא שנאמר אשרי יושבי ביתך וגו'.

A person who has to enter a synagogue to call a child or his friend should enter and read [a portion of the written law] or relate a teaching [of the oral law] and then call his friend, so that he will not have entered [a synagogue] for his personal reasons alone. If he does not know [how to study], he should ask one of the children [to] tell him the verse he is studying or, [at the very least,] wait a while in the synagogue and then leave, since spending time [in the synagogue] is one of the aspects of the mitzvah as implied by [Psalms 84:5]: "Happy are those who dwell in Your house."

מי שנכנס להתפלל או לקרות מותר לו לצאת בפתח שכנגדו כדי לקרב את הדרך ומותר לאדם ליכנס לבית הכנסת במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואם היה צריך לרוק ירוק בבית הכנסת.

A person who enters [a synagogue] to pray or to study is permitted to leave by the opposite door to shorten his way. A person is permitted to enter a synagogue [holding] his staff, [wearing] his shoes, wearing [only] lower garments, or with dust on his feet. If it is necessary for him to spit, he may spit in the synagogue.

בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו בקדושתן הן עומדות שנאמר והשימותי את מקדשיכם אף על פי שהן שוממין בקדושתן הן עומדין וכשם שנוהגין בהן כבוד ביישובן כך נוהגין בהן בחורבנם חוץ מכיבוד וריבוץ שאין מכבדין אותן ואין מרביצין אותן עלו בהן עשבים תולשין אותם ומניחין אותן במקומן כדי שיראו אותן העם ותעור רוחם ויבנום.

Synagogues and houses of study that have been destroyed remain holy [as can be inferred from Leviticus 26:31]: "I will destroy your sanctuaries." [Our Sages explained]: Even though they are destroyed, they remain holy. Just as one must treat them with respect while they are standing, so must they be treated [with respect] when they are destroyed with the exception of sweeping and mopping them. [When destroyed], they need not be swept or mopped. If grass grows in them, it should be pulled out and left there so that it will be seen by the people [in the hope that] it will rouse their spirits and rebuild them.

אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחר ואחר כך סותרין זה שמא יארע להם אונס ולא יבנו אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ סותר הישן.

One should not tear down a synagogue in order to build another in its place or in another place. Instead, one should build the [new synagogue] and then, one [may] tear down the [previous] one lest unforeseen difficulties arise [which prevent it] from being built. This applies even to a single wall of [a synagogue]. One should build the new wall next to the old wall and then, tear down the old wall.

בד"א שלא חרבו יסודותיו או שלא נטו כתליו ליפול אבל אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו ליפול סותרין אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב.

When does the above apply? When its foundations are not ruined or its walls are not leaning perilously. However, if its foundation is destroyed or its walls are leaning perilously, it should be destroyed immediately and [then, efforts to] rebuild it should be begun immediately throughout the day and night lest times become difficult and it remain destroyed.

מותר לעשות בית הכנסת בית המדרש אבל בית המדרש אסור לעשותו בית הכנסת שקדושת בית המדרש יתירה על קדושת בית הכנסת ומעלין בקדש ולא מורידין וכן בני העיר שמכרו בית הכנסת יש להן ליקח בדמיו תיבה מכרו תיבה יש להן ליקח בדמיה מטפחות או תיק לספר תורה מכרו מטפחות או תיק לוקחים בדמיו חומשים מכרו חומשין לוקחין בדמיו ספר תורה אבל אם מכרו ספר תורה אין לוקחין בדמיו אלא ספר תורה אחר שאין שם קדושה למעלה מקדושת ספר תורה וכן במותריה.

It is permitted to transform a synagogue into a house of study. However, it is forbidden to transform a house of study into a synagogue because the sanctity of a house of study exceeds that of a synagogue and one must proceed to a higher rung of holiness, but not descend to a lower rung. Similarly, the inhabitants of a city who sold a synagogue may purchase an ark with the proceeds. If they sold an ark, they may purchase a mantle or a case for a Torah scroll with the proceeds. If they sold a mantle or a case, they may buy chumashim with the proceeds. If they sold chumashim, they may buy a Torah scroll with the proceeds. If they sold a Torah scroll, the proceeds may only be used to purchase another Torah scroll, for there is no level of holiness above that of a Torah scroll. The same [laws apply] to [any money] which remains.

וכן אם גבו העם מעות לבנות בית המדרש או לבית הכנסת או לקנות תיבה או מטפחות ותיק או ספר תורה ורצו לשנות כל מה שגבו אין משנין אותן אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה ממנה אבל אם עשו מה שגבו לעשות והותירו משנין המותר לכל מה שירצו וכל כלי בית הכנסת כבית הכנסת פרוכת שעל הארון שמניחים בו הספרים כמטפחות הספרים ואם התנו עליהם הרי הן כפי התנאי.

Similar [principles apply] if a congregation collected money to build a house of study or a synagogue or to purchase an ark, a mantle or a case [for a Torah scroll], or a Torah scroll, and desired to change [the purpose for which] all the [funds] had been [originally] collected. It is forbidden to change [the purpose for which the funds will be used] except from a matter of lesser sanctity to one of greater sanctity. However, if [the congregation] accomplished the purpose for which they had [originally] collected [the funds], they may use the remainder for whatever they desire. All the components of a synagogue are considered like the synagogue itself. The curtain hanging before the ark is considered like the mantle of a Torah scroll. If a condition was made concerning them, the terms of the condition are binding.

במה דברים אמורים שמותר למכור בית הכנסת בבית הכנסת של כפרים שלא עשו אותו אלא על דעת בני הכפר לבדם שיהיה להם להתפלל בו שאם רצו כולם למוכרו מותרין אבל בית הכנסת של כרכין הואיל ועל דעת כל אנשי העולם נעשה שיבוא ויתפלל בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ואין מוכרין אותו לעולם.

When do the above statements permitting the sale of a synagogue apply? In regard to a synagogue in a village. Since it was constructed for the sake of the inhabitants of that village alone, so that they can pray inside it, they are permitted to sell it if they all desire to do so. In contrast, a synagogue in a metropolis, since it was constructed for the sake of all the people in the world, [i.e.,] so that anyone who comes to that country can come and pray in it, it is considered as [the property] of [the entire] Jewish people and it can never be sold.

בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן או לבנות בדמיו בית הכנסת אחר או לקנות בדמיו תיבה או ספר תורה צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ ולא בורסקי והוא המקום שמעבדין בו את העורות ולא בית הטבילה ולא בית המים ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר.

The inhabitants of a village who desire to sell their synagogue in order to build another synagogue with the money, or to buy an ark or Torah scroll with the money, must establish as a condition [of the sale] that the purchaser not use the building for a bathhouse, a leatherworks, a mikveh, or a laundry. If, at the time of the sale, the seven officials of the community made a condition in the presence of the entire community that the purchaser be allowed to use the building for the above purposes, he may.

וכן אם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר על מותר הדמים שיהיו חולין הרי הן חולין וכשלוקחין הדמים ובונין מהן בית הכנסת אחר או שיקנו מהם תיבה או מטפחות ותיק או חומשין או ספר תורה השאר יהא חולין כמו שהתנו ויעשו בהן מה שירצו.

Similarly, if the seven officials of the community made a condition in the presence of the entire community that [after the community accomplished the purpose for which they sold the synagogue], the remainder of the funds could be used for mundane purposes, they may be used for such purposes. Thus, after the money has been used for building another synagogue, for purchasing an ark, a mantle or case [for a Torah scroll], chumashim, or a Torah scroll, the remainder may be used for mundane purposes in accordance with their condition, and may be used for whatever they please.

וכן אם קבלו עליהן כל אנשי העיר או רובם אדם אחד כל מה שעשה עשוי והוא מוכר ונותן לבדו כפי מה שיראה ויתנה כפי מה שיראה.

Similarly, if all the inhabitants of a city - or a majority of them - accept [the authority of] a single individual, whatever actions he takes [in regard to a synagogue] are binding. He may sell [the synagogue] or give [it as a gift] alone, as he sees fit, and establish whatever conditions he desires.

כשם שמותר להם למכור בית הכנסת כך נותנין אותו במתנה שאילו לא היה להם לציבור הנייה במתנה זו לא נתנוהו אבל לא משכירין אותו ולא ממשכנין אותו וכן כשסותרין בתי כנסיות לבנותן מותרין למכור ולהחליף ולתת במתנה הלבנים והעצים והעפר שלהן אבל להלוותן אסור שאין הקדושה עולה מהן אלא בדמים או בהנייה שהיא כדמים.

Just as it is permitted to sell a synagogue, it is permitted to give it away as a present. If the community had not received any benefit from giving it as a gift, it would not have given it. However, it cannot be rented or given as security. Similarly, when a synagogue is being torn down so that it can be rebuilt, it is permitted to sell the bricks, timber, and soil, exchange them, or give them as gifts. However, it is forbidden to lend them, since their sanctity only departs in return for money or benefit which is equivalent to money.

רחובה של עיר אע"פ שהעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות מפני שהקיבוץ רב ואין בתי כנסיות מכילין אותן אין בו קדושה מפני שהוא עראי ולא נקבע לתפלה וכן בתים וחצרות שהעם מתקבצין בהם לתפלה אין בהם קדושה מפני שלא קבעו אותם לתפלה בלבד אלא עראי מתפללים בהן כאדם שמתפלל בתוך ביתו.

Although the people pray in a city's main street on fast days and ma'amadot, because too many people gather to fit within a synagogue, [the street] does not possess any quality of sanctity, because [praying there is only a temporary measure] and it is not established as a place of prayer. Similarly, buildings and courtyards where people gather to pray do not possess any measure of sanctity, because they were not designated for prayer alone. Rather, [people] pray within them as a temporary measure, as a person prays within his home.