Prayer and the Priestly Blessing Chapter 12

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין כן במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים.

Moses our teacher instituted for the Jewish people, that they should read from the Torah publicly on the Sabbath, on Monday and on Thursday mornings, so that three days will not pass without the Jewish people hearing Torah. Ezra instituted that the Torah should also be read during afternoon prayers on the Sabbath because of shopkeepers [who miss weekday readings-Rashi]. He also instituted that on Monday and Thursday, three people should [be called up to] read, and that they should not read fewer than ten verses in total.

ואלו הן הימים שקורין בהם בתורה בציבור בשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ובתעניות ובחנוכה ובפורים ובשני וחמישי שבכל שבוע ושבוע ואין מפטירין בנביאים אלא בשבתות וימים טובים ותשעה באב בלבד.

And these are those days on which we read from the Torah publicly: on Sabbaths, on Festivals, on New Moons, on fast days, on Chanukkah, on Purim, and on Monday and Thursday of every week. And we do not conclude with [a reading from] the Prophets other than on Sabbaths, Festivals and the 9th of Av alone.

אין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין ואין קורין פחות מעשרה פסוקים וידבר עולה מן המנין ולא יהיו הקורין פחות משלשה אנשים ואין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ולא יקרא הקורא פחות משלשה פסוקים.

We do not read from the Torah with less than ten adult, free men. And they do not read less that ten verses. "And G-d spoke [to Moses]" counts as one of the ten. No fewer than three men shall read. One should not conclude less than three verses from the end of a passage. Each reader should not read less than three verses.

שלשה שקראו עשרה פסוקים שנים קוראין שלשה שלשה ואחד ארבעה ובין שהיה הקורא ארבעה ראשון או אחרון או אמצעי הרי זה משובח.

[When] three people read ten verses: Two read three [verses each] and one, four [verses]. It is praiseworthy regardless of whether the one who read four [verses] is first, last, or in the middle.

כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט למקום שהוא קורא בו ואח"כ אומר ברכו את יי' המבורך וכל העם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד וחוזר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' נותן התורה וכל העם עונין אמן ואחר כך קורא עד שישלים לקרות וגולל הספר ומברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר נתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו ברוך אתה יי' נותן התורה.

Each one of the readers opens the Torah scroll and looks at the place from which he is to read. Afterwards, he declares, Barchu et Ado-nai hamevorach, and all the people answer: Baruch Ado-nai hamevorach le'olam va'ed. He then recites the blessing: Blessed are You, G-d, our Lord, King of the universe, who has chosen us from among all the nations and given us His Torah. Blessed are You, G-d, the Giver of the Torah. All the people respond: "Amen." Afterwards, he reads until he completes the reading, rolls the scroll [closed] and recites the blessing: Blessed are You, G-d, our Lord, King of the universe, who has given us His Torah, the Torah of truth, and implanted eternal life in our midst. Blessed are You, G-d, the Giver of the Torah.

אין הקורא בתורה רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק ולא יקראו שנים בתורה אלא האחד לבדו קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף.

The person reading the Torah is not allowed to begin reading until the congregation ceases responding "Amen." If one erred while reading, even regarding the careful pronunciation of one letter, [the reader] is forced to repeat [the reading] until he reads it correctly. Two people should not read at the same time. Rather, one should read alone. If one was reading and lost the ability to speak, another should replace him. He should begin from the place where the one who lost the ability to speak began, and recite the blessing after concluding.

אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הציבור או גדול שבהם לקרות וצריך אחד לעמוד עמו בשעת קריאה כדרך חזן העומד עם הקוראין.

The reader is not permitted to [begin] reading until the person of greatest stature within the community tells him to [begin] reading. Even the chazan or the gabbai should not begin reading on their own initiative until the community [as a whole] or the person of greatest stature begins to read. [When the chazan reads from the Torah,] another person should stand with him while he reads, just as the chazan stands together with the other readers.

הקורא יש לו לדלג ממקום למקום בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים והוא שלא יקרא על פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק.

The reader may skip from place to place in one subject - for example, from Acharei mot... to Ach be'asor, in the portion Emor el Hacohanim - provided he does not read by heart. It is forbidden [for a reader] to say even one word [without looking at the text]. [When] skipping [in this fashion, the reader] should not wait longer than it takes for the translator to translate one verse.

כיון שהתחיל הקורא לקרות בתורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה אלא הכל שומעין ושותקין ומשימין לבם למה שהוא קורא שנאמר ואזני כל העם אל ספר התורה ואסור לצאת מן הכנסת בשעה שהקורא קורא ומותר לצאת בין איש לאיש ומי שהוא עוסק בתורה תמיד ותורתו אומנותו מותר לו לעסוק בתלמוד תורה בשעה שהקורא קורא בתורה.

When the reader begins to read in the Torah, it is forbidden to speak even of a matter of halakha [law]; rather, everyone listens and remains silent, and pays attention to what he reads, as was said, "and the entire people listened to the book of the Torah" (Nehemiah 8:3). And it is forbidden to go out from the synagogue at the time that the reader reads, but permitted to go out between person and person. And whoever continuously occupies himself in Torah and Torah is his occupation: it is permitted for him to occupy himself in study of Torah at the time that the reader is reading the Torah.

מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים והקורא קורא פסוק אחד בלבד ושותק עד שיתרגם אותו התורגמן וחוזר וקורא פסוק שני ואין הקורא רשאי לקרות למתורגמן יותר מפסוק אחד.

From the days of Ezra it has been the practice that there would be a translator there translating for the people what the reader reads from the Torah so that they will understand the subject of the words. And the reader reads one verse only and is quiet until the translator translated it, and [then] he returns and reads a second verse. And the reader does not have permission to read for the translator more than one verse [at a time].

אין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם והמתרגם לא יגביה קולו יותר מן הקורא ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר עד שיכלה התרגום מפי התורגמן ואין התורגמן נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד באימה וביראה ולא יתרגם מתוך הכתב אלא על פה ואין הקורא רשאי לסייע לתורגמן שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה והקטן מתרגם ע"י גדול ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן ולא יהיו המתרגמין שנים כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם.

The reader is not permitted to raise his voice above that of the translator, nor should the translator raise his voice above that of the reader. The translator is not permitted to [begin] translating until the reader completes reading the verse, nor may the reader [begin] reading another verse until the translator has completed the translation. The translator should not lean on a beam or on a pillar. Rather, he should stand with awe and fear. He should not translate from a written text, but rather should recite the translation by heart. The reader is not permitted to assist the translator, lest people say: "The translation is written in the Torah scroll." A person of lesser stature may serve as a translator for a person of greater stature. However, it is not befitting the honor of a person of greater stature to serve as a translator for a person of lesser stature. Two people should not serve as translators simultaneously; rather, one person should read and one should translate.

ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם.

Not all passages from the Torah are translated in public. All [of the following passages] should be read, but not translated: the incident involving Reuven, the priestly benediction, [the passage describing the sin] of the golden calf from "And Moses told Aharon" (Exodus 32:21 until "And Moses saw the people" (Exodus 32:25 and one other verse, "And G-d set a plague upon the people" (Exodus 32:35 . In the [description of] the incident concerning Amnon (II Samuel, Chapter 13), the verse which states, "Amnon, the son of David" (13:1) should be neither read nor translated.

המפטיר בנביא צריך לקרות בתורה תחלה אפילו שלשה פסוקים חוזר וקורא מה שקרא לפניו ולא יפטיר בנביא עד שיגלול ספר תורה ולא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ואם שלם הענין בפחות מאלו אינו צריך להוסיף ואם קרא עשרה פסוקים ותרגמן המתרגם דיו ואפילו לא שלם הענין ובנביא אחד קורא ואפילו שנים מתרגמין ומדלג מענין לענין אחר ואינו מדלג מנביא לנביא אלא בנביאים של שנים עשר בלבד ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו וכל המדלג לא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים המתרגם תרגומו.

The person who reads the haftarah must read from the Torah first. Even three verses [are sufficient]. He should read again the passage that had been read previously. He should not [begin] reading the haftarah until the Torah scroll has been rolled closed. He should not read fewer than twenty-one verses [as the haftarah]. However, if a concept is completed in fewer [verses] than that, he need not add more. If he read only ten verses, but the haftarah is translated, it is sufficient even if the concept is not completed. [When reading] from the prophets, one reads and even two may translate. One may skip from one concept to another. However, one should not skip from one prophet to another, except among the twelve prophets. Furthermore, [even within a book from a single prophet,] one should not skip from the conclusion of the book until its beginning. Whenever one skips, one should not wait longer than it takes the translator to complete his translation.

הקורא בנביא יש לו לקרות לתורגמן שלשה פסוקים והמתרגם מתרגם שלשתן זה אחר זה ואם היו שלשה הפסוקים שלש פרשיות לא יקרא לתורגמן אלא אחד אחד בלבד.

A person reading from the prophets may read three verses to the translator at one time, and the translator translates them one after another. If the three verses are three separate passages, [the reader] should read them to the translator only one at a time.

המפטיר בנביא מברך לפניו ברכה אחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים וכו' ומברך לאחריו ארבע ברכות ברכה ראשונה חותם בה האל הנאמן בכל דבריו שנייה חותם בה בונה ירושלים שלישית חותם בה מגן דוד רביעית חותם בה ענין קדושת היום כמו שחותם בתפלה וכן אם חל ראש חדש להיות בשבת המפטיר בנביא מזכיר ראש חדש בברכה זו כמו שמזכיר בתפלה.

The person who reads the haftarah recites one blessing before [beginning his reading]: Blessed are You, G-d, our Lord, King of the universe, who chose prophets.... After [completing the reading], he recites four blessings. He concludes the first blessing: "the G-d who is faithful in all of His words." He concludes the second blessing: "who builds Jerusalem." He concludes the third blessing: "the Shield of David." He concludes the fourth blessing with the mention of the sacred aspect of the day, as he does in the Shemoneh Esreh. Similarly, if Rosh Chodesh falls on the Sabbath, the one who reads the haftarah mentions Rosh Chodesh in this blessing, as he does in the Shemoneh Esreh.

כמה הן הקוראין בשבת בשחרית קוראין שבעה וביום הכפורים ששה ובימים טובים חמשה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה בשבת וביוה"כ במנחה ובשני ובחמישי של כל השנה ובחנוכה ובפורים בשחרית ובימי התענית בשחרית ובמנחה קורין שלשה אין פוחתין ממנין זה ואין מוסיפין עליהן.

How many are these readers? On the Sabbath in the morning service, 7 read; and on the Day of Atonement, 6; and on holy days of Festivals, 5. We do not subtract from them, but we add to them. On New Moons, and on ordinary days of Festivals, 4 read. On the Sabbath and the Day of Atonement in the afternoon service, on Tuesday and Thursday of every week, Chanukkah and Purim in the morning service, and on fast days in the morning and afternoon services, 3 read. We do not subtract from this number and we do not add to them.

אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים וכן מפטיר עולה מהמנין שהרי הוא קורא בתורה ואם הפסיק שליח ציבור בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה מן המנין ציבור שלא היה בהם יודע לקרות אלא אחד עולה וקורא ויורד וחוזר וקורא שנייה ושלישית עד שיגמור מנין הקוראים של אותו היום.

A woman should not read the Torah publicly, as a token of respect for the community. A minor who knows how to read and is aware of the One who is being blessed may be counted as one of the required number [of people called to the Torah]. Similarly, the one who recites the haftarah is counted as one of the required number [of people called to the Torah], because he also reads from the Torah. [However,] if the leader of the congregation interrupted [by reciting] Kaddish between the conclusion of the Torah reading and the reading of the person who recites the haftarah, [the latter] is not included as one of the required number [of people called to the Torah]. If there is only one person in the community who knows how to read [from the Torah], he should be called to the Torah, read, descend [from the platform], return and read again a second and a third time until he completes the number of aliyot designated for that day.

בכל קריאה וקריאה מאלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ומנהג פשוט הוא היום שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל וכל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ספר תורה נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפילו גדול שבציבור.

In every single reading from these, a priest reads first and after him a Levite, and after him an Israelite. And the common practice today is that a priest who is ignorant takes precedence to read over a great scholar who is an Israelite. And any who is greater than his fellow takes precedence to read. And the last one, who rolls the Torah scroll, receives reward equal to all, therefore even the greatest that is in the congregation goes up and completes [the reading].

אין שם כהן עולה ישראל ולא יעלה אחריו לוי כלל אין שם לוי כהן שקרא ראשון חוזר וקורא הוא עצמו פעם שנייה במקום לוי אבל לא יקרא אחריו כהן אחר שמא יאמרו הראשון פסול ולפיכך עולה כהן אחר וכן לא יקרא לוי אחר לוי שמא יאמרו אחד משניהם פסול.

If there is no priest there, an Israelite goes up, and a Levite does not go up after him, generally. If there is no Levite, the priest who was called first returns and himself reads a second time in place of a Levite. But one does not call another priest after him, for perhaps they will say: the first was invalid and therefore the other priest went up. And similarly, one does not call a Levite after a Levite, for perhaps they will say: one of the two of them is invalid.

כיצד סדר הקריאה בתורה אחר התפלה כל יום שיש בו תפלת מוסף אחר שיגמור שליח צבור תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקורא לאחד אחד מן הציבור ועולין וקורין בתורה וכשגומרין מחזיר ספר תורה למקומה ואומר קדיש ומתפללין תפלת מוסף וימים שיש בהן מפטיר ומוסף נהגו לומר קדיש קודם שיעלה המפטיר ויש מקומות שנהגו לומר קדיש אחר המפטיר.

What is the order [of the service] when the Torah is read after prayer? On a day when there is a Musaf service, after the leader of the congregation completes the morning service, he recites Kaddish and takes out the Torah scroll. He calls the members of the community, one by one, and they ascend and read from the Torah. When they have completed the reading, he returns the Torah scroll to its place, recites Kaddish, and then the [congregation] recites the Musaf service. On days when the haftarah is read and there is a Musaf service, it is customary to recite Kaddish before the person who reads the haftarah ascends [for his aliyah]. There are places where it is customary to recite Kaddish after the person who reads the haftarah [completes his Torah reading].

ובמנחה של שבת ושל יום הכפורים אחר שיגמור שליח ציבור תהלה לדוד וסדר היום אומר קדיש ומוציא ספר תורה ועולין וקורין בו ומחזירו ואומר קדיש ומתפללין מנחה וכן בתענית קוראין במנחה ואח"כ אומר קדיש ומתפללין תפלת מנחה אבל ביום טוב לא נהגו לקרות במנחה.

During the Minchah service on the Sabbath and on Yom Kippur, after the leader of the congregation completes Tehillah l'David and the order of Kedushah, he recites the Kaddish, and takes out a Torah scroll. [Those called to the Torah] ascend and read and then, [the Torah scroll] is returned [to its place. The leader of the congregation] recites Kaddish, and the [congregation] recites the Minchah service. Similarly, on a fast day, the Torah is read [before] the Minchah service. Afterwards, Kaddish is recited, and the Minchah service is recited. On festivals, it is not customary to read [the Torah] in the Minchah service.

ויום שאין בו מוסף כשגומר תפלת שחרית אומר קדיש ומוציא ספר תורה וקוראין בו ומחזירו ואומר קדיש ואחר כך אומר תהלה לדוד וסדר היום כדרך שאומרים בכל יום ואומר קדיש וכל העם נפטרין.

[When the Torah is read on] a day when Musaf is not recited, after the morning Shemoneh Esreh is completed, [the leader of the congregation] recites the Kaddish and takes out a Torah scroll. [After the portion is] read from it, [the Torah scroll] is returned [to its place. The leader of the congregation] recites Tehillah l'David and the order of Kedushah, as is the practice every day. [Afterwards,] he recites the Kaddish and the people depart.

אין קוראין בחומשין בבתי כנסיות משום כבוד ציבור ואין גוללין ספר תורה בציבור מפני טורח הציבור שלא יטריח עליהם להיותן עומדין עד שיגלול ספר תורה לפיכך אם יצטרכו לקרות שני ענינים מוציאין שני ספרי תורה ולא יקרא איש אחד ענין אחד בשתי תורות שמא יאמרו ספר ראשון פגום היה ולפיכך קורא בשני.

It is not proper to read from chumashim in synagogues, in honor of the congregation. A Torah scroll should not be rolled [from one portion to another portion] in the presence of the congregation, because of the burden on the congregation, forcing them to remain standing while the Torah scroll is being rolled. Therefore, if it is necessary to read two separate portions, two Torah scrolls are taken out. [However,] one person should not read one portion from two Torah scrolls, lest people say that the first scroll was invalid and, therefore, they read from the second....

כל הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים וצריך להעמידו על התפר כדי שלא יקרע מקום שמוציאין ספר תורה אחר שקוראין בו ומוליכין אותו לבית אחר להצניעו אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ספר תורה וילוו אותו והם אחריו עד המקום שמצניעין אותו בו.

When a person rolls a Torah scroll [closed], he should roll it from the outside. When he ties it, he should tie it from the inside. He should leave the stitching [in the center], so that it will not rip. In a place where a Torah scroll is taken [from the synagogue] to another room where it is kept, the congregation is not allowed to leave until the Torah scroll is taken. They should accompany it, following it to the place where it is kept.