הלכות תפילה וברכת כהנים
19 halachot · Hebrew + English
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב.
Prayer is suspended for five matters, even if the proper time for prayer has arrived: clean hands; covered loins; a clean environment for prayer; matters that would make one feel rushed; and inner mindfulness.
טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואח"כ יתפלל היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.
The purification of one's hands - What does this imply? One must wash his hands in water until the joint. [Only] afterwards may he pray. [The following rules apply when] a person is travelling on the road when the time for prayer arrives: If he has no water, but is within four millin - i.e., 8000 cubits - of a source of water, he should proceed to it, wash his hands, and then pray. If the distance to the water is greater than this, he should clean his hands with pebbles, earth, or a beam, and pray.
בד"א לפניו אבל אם היה מקום המים לאחוריו אין מחייבין אותו לחזור לאחוריו אלא עד מיל אבל אם עבר מן המים יותר אינו חייב לחזור אלא מקנח ידיו ומתפלל במה דברים אמורים שאינו מטהר לתפלה אלא ידיו בלבד בשאר תפלות חוץ מתפלת שחרית אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואחר כך יתפלל ואם היה רחוק מן המים מקנח ידיו בלבד ואח"כ יתפלל.
When does this apply? [When the water is] ahead of him. However, if the place with water is behind him, we do not obligate him to retrace his steps more than one mil. However, if he has passed further beyond the water, he is not obligated to return. Rather, he should clean his hands and pray. When do the above statements requiring one to purify merely his hands alone for prayer apply? To the other services, but not for the Morning Prayer. For the Morning Prayer, one should wash his face, hands, and feet, and only afterwards, may he pray. If he is far from water, he may clean his hands only and then pray.
כל הטמאין רוחצין ידיהן בלבד כטהורין ומתפללים אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתן אין הטבילה מעכבת וכבר בארנו שעזרא תיקן שלא יקרא בעל קרי בלבד בדברי תורה עד שיטבול ובית דין שעמדו אחר כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין.
All who are ritually impure need merely to wash their hands as if they were ritually pure, and then pray [the Amidah]; even though they would have been able to immerse in a mikveh and leave their impure state, this doesn’t prevent [prayer]. We have already explained how Ezra decreed that a ba’al keri [one who has had a seminal emission] is the only one prohibited from studying Torah until he immerses, and how later courts decreed this even for prayer, i.e. that a ba’al keri should not pray before immersing - not because of issues relating to ritual purity, but so that scholars not be found around their wives like roosters, and this is why they decreed immersion only for the ba’al keri, taking him out of the category of the rest of those who are impure.
לפיכך היו אומרין בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע ומשמשת שראתה דם נדה צריכין טבילה לקריאת שמע וכן לתפלה מפני הקרי אף על פי שהם טמאין וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני טהרה אלא מפני הגזירה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד וכבר בטלה גם תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בציבור לעמוד בה.
Therefore, at the time of this decree, it was said that even a זב who had a seminal emission, a menstruating woman who emitted semen, and a woman who saw traces of menstrual blood after relations, required immersion to recite the Shema and to pray because of the seminal emission, despite [the fact that they remained] ritually impure. This is reasonable, since this immersion was not a matter of purity, but a result of the decree so that they would not constantly be with their wives. This decree regarding prayer was also abolished, since it was not universally accepted by the Jewish people, and the community at large was unable to observe it.
מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שרוחץ כל בשרו במים משום הכון לקראת אלהיך ישראל בד"א בבריא או בחולה שבעל אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה ואין בזה מנהג וכן זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע אין בהן מנהג אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהן ומתפללין.
It is widespread custom in Shin'ar and Spain that one who has had a seminal emission does not pray until he has washed his whole body in water, [based on the command]: "Prepare to meet your G-d, Israel" (Amos 4:12 . To whom does this refer? To a healthy person or to a sick person who engaged in intimacy, but a sick person who has had an accidental emission is exempt from bathing and there is no such custom regarding this matter. Similarly, there is no such custom regarding a זב who has a seminal emission and a menstruating woman who emits semen. Rather, they should clean themselves, wash their hands, and pray.
כיסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא ולכתחלה לא יעשה.
The proper covering of one's nakedness: What is implied? Even if one covers his genitalia in the fashion necessary for the recital of the Shema, he may not pray until he covers his heart. If one did not - or was unable to - cover his heart, as long as he covered his nakedness when he prayed, he has fulfilled his obligation. However, a priori, he should not do so.
טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה.
A clean environment for prayer: You should not pray in a filthy place, nor in a bathhouse, nor in an outhouse, nor in a dung heap, and not in a place of dubious cleanliness until you’ve checked it out. The general rule is that all the places you must avoid when saying the Sh’ma, you should also avoid in prayer: just as you need to distance yourself from feces and urine and bad smells and a corpse and from seeing someone’s nakedness during the Sh’ma, so too during the Amidah.
המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות יהלך ואם לאו יסלקנה לצדדין ואם אינו יכול יפסיק גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו מפני שריחו רע אע"פ שהמקום טהור.
[The following rules apply] when one finds excreta in his place [of prayer.] Since he transgressed by not checking the place before he began to pray, he must pray again in a clean place. [The following rules apply] when one finds excreta while he is in the midst of prayer: If he can walk forwards such that [the feces] will be left four cubits behind him, he should do so. If not, he should move to the side. If he is unable [to do the latter], he should stop praying. The great Sages would refrain from praying in a house in which there was beer or brine at the time of its foaming because of the foul odor, even though it was a clean place.
דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל.
Things that make one feel rushed: if you need to go to the bathroom, you shouldn’t pray, and anyone who prays while needing to go - such prayer is an abomination, and you should go back and repeat the prayer after having relieved yourself. But if you would have been able to hold it in for the amount of time needed to walk a parsah [about 2 miles], then your prayer counts. Even so, before the fact, you should not pray until you have checked very carefully to see if you need to go, and have coughed up any phlegm, and wiped spittle from your mouth, and attended to anything else bothering you - only then should you pray.
מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו הרי זה מגונה ואם בדק גופו קודם שיתפלל ובא לאונסו אין בכך כלום נזדמן לו רוק בתפלתו מבליעו בטליתו או בבגדו ואם היה מצטער בכך זורקו בידו לאחוריו כדי שלא יצטער בתפלה ונמצא טרוד יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שוהה עד שתכלה הרוח וחוזר לתפלתו.
One who burps, yawns or sneezes during his prayer, if he does so willingly, this is degrading, and if he checked himself it is considered like nothing. If some spittle comes up during his ravening he should wipe it with his Tallis or his clothes, and if it bothers him he should throw it behind him so it does not bother him during the tefillah and become distracted. If a person passes gas unwillingly he should wait until the smell dissipates before continuing.
בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ארבע אמות וממתין עד שתכלה הרוח ואומר רבון כל העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו תולעה ורמה במיתתנו וחוזר למקומו ומתפלל.
One who desires to pass gas from below and is bothered exceedingly, to the extent that he cannot restrain himself, should walk back four cubits, [expel the gas], and then wait until the gas subsides. He should say: Master of all the world, You created us with many orifices and ducts. Our shame and disgrace is apparent and known before You. Shame and disgrace during our life, worm-eaten and decaying in our death. He then returns to his place and prays.
היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את התפלה חוזר לראש.
If you were standing in prayer and you dribbled a bit of urine on your legs, you should wait until the urine stops, and then resume where you left off in the prayer. But if you had to wait so long that you could have finished the whole prayer, you should start again from the beginning.
וכן המשתין מים שוהה כדי הילוך ד' אמות ואח"כ יתפלל ומשהתפלל שוהה אחר תפלתו כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך משתין כדי שיפסוק דברי התפלה מפיו.
Similarly, one who urinates should wait the length of time it takes to walk four cubits, and then pray. After one has prayed, he should wait this length of time before urinating, in order to make a distinction following the words of prayer.
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל.
Inner mindfulness: how does one attain it? Any prayer for which one is not fully mindful is not considered prayer. And if one prays without mindfulness, one must go back and pray [again, this time] with mindfulness. One who is confused or inwardly agitated is forbidden from praying until he settles himself; thus, one who has come in from traveling and is tired or unsettled is forbidden from praying until he settles himself. The sages used to say that he ought to wait for three days until he has rested and his emotions have cooled, and only afterward may he pray.
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה.
How is intent (achieved)? A person should turn his heart from all thoughts and envision himself as if he is standing before the presence of G-d. Therefore he must sit a while before prayer in order to direct his heart and then he can pray with ease and supplications. And he should not treat his prayer like one who is carrying a burden and throws it down and moves on. Therefore he must sit a while after prayer and then take leave. The early pious individuals would wait an hour before prayer and an hour after prayer and would draw out their prayer for an hour.
שכור אל יתפלל מפני שאין לו כוונה ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל כשיתרוקן משכרותו שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה אי זה שכור זה שאינו יכול לדבר לפני המלך שתוי יכול לדבר בפני המלך ואינו משתבש אע"פ כן הואיל ושתה רביעית יין לא יתפלל עד שיסיר יינו מעליו.
A person who is drunk should not pray, because he cannot have proper intention. If he does pray, his prayer is an abomination. Therefore, he must pray again when he is clear of his drunkenness. One who is slightly inebriated should not pray, [but] if he prays, his prayer is prayer. When is a person considered as drunk? When he is unable to speak before a king. [In contrast,] a person who is slightly inebriated is able to speak before a king without becoming confused. Nevertheless, since he drank a revi'it of wine, he should not pray until his wine has passed from him.
וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות.
Similarly, one should not stand to pray amidst jollity, or frivolity, or banter, and not amidst an argument or anger, but rather amidst words of Torah. And not amidst a judicial decision, even though that be words of Torah, so that your heart not be troubled by the ruling, but rather amidst words of Torah which do not require great concentration, for instance laws that are clear and decided.
תפלות הפרקים כגון תפלת מוסף ראש חדש ותפלת מועדות צריך להסדיר תפלתו ואח"כ עומד ומתפלל כדי שלא יכשל בה היה מהלך במקום סכנה כגון מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא:צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה יי' שומע תפלה ומתפלל אותה בדרך כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד וכשהוא מגיע לישוב ותתקרר דעתו חוזר ומתפלל תפלה כתקנתה תשעה עשר ברכות.
Before reciting occasional prayers, e.g., the Musaf Prayer of Rosh Chodesh or the prayers of the festivals, one must review his prayers lest he make mistakes in them. A person walking in a dangerous place, e.g., a place frequented by wild animals or bandits, when the time of the Amidah arrives, should recite [only] a single blessing: The needs of Your people, Israel, are great and their knowledge is limited. May it be Your will, O G-d, our Lord, that You will provide each and every one with a sufficient livelihood, and give to each individual all that he lacks. And that which is good in Your eyes, You should do. Blessed are You, G-d, the One who hears prayer. He may recite it as he walks on the road. [However,] if he is able to stop [to recite it], he should. When he arrives at a settlement and his mind is composed, he should recite a proper Amidah of 19 blessings.