Prayer and the Priestly Blessing Chapter 5

שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן ולעשותן ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין ואלו הן:עמידה ונוכח המקדש ותקון הגוף ותקון המלבושים ותקון המקום והשויית הקול והכריעה והשתחויה.

A person who prays must be careful to tend to [the following] eight matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they are not of absolute necessity. They are: 1) standing; 2) facing the Temple; 3) preparation of his body; 4) proper clothing; 5) proper place; 6) control of his voice; 7) bowing; and 8) prostration.

עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד יעמוד ואם לאו ישב במקומו ויתפלל חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו והוא שיכול לכוין את דעתו וכן הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה היה רוכב על הבהמה אע"פשיש לו מי שיאחז בהמתו לא ירד אלא ישב במקומו ויתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו.

Standing: What is implied? [Generally,] one should pray only while standing. [Thus,] a person sitting in a boat or in a carriage, if able to stand, should do so; if not, he may sit in his place and pray. A person who is ill may pray even while lying on his side, provided he is able to have the proper intention. Similarly, one who is thirsty or hungry is considered as one who is ill. [Therefore,] if he is able to concentrate properly he should pray. If not, he should not pray until he has eaten or drunk. One riding an animal should not descend [from the animal] - even if he has someone to hold his animal. Rather, he should sit in his place and pray so his mind will be settled.

נכח המקדש כיצד היה עומד בחוצה לארץ מחזיר פניו נכח ארץ ישראל ומתפלל היה עומד בארץ מכוין את פניו כנגד ירושלים היה עומד בירושלים מכוין פניו כנגד המקדש היה עומד במקדש מכוין פניו כנגד בית קדש הקדשים סומא ומי שלא יכול לכוין את הרוחות והמהלך בספינה יכוין את לבו כנגד השכינה ויתפלל.

Facing the Temple: What is implied? A person standing in the Diaspora should face Eretz Yisrael and pray. One standing in Eretz Yisrael should face Jerusalem. One standing in Jerusalem should face the Temple. One standing in the Temple should face the Holy of Holies. A blind person, one who is unable to determine direction, or one travelling in a boat should direct his heart towards the Divine Presence and pray.

תקון הגוף כיצד כשהוא עומד בתפלה צריך לכוין את רגליו זו בצד זו ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים ומניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד ולא יניח ידיו על חלציו.

The preparation of one's body: What is implied? When one stands in prayer, he should place his feet together side by side. He should set his eyes downwards as if he is looking at the ground, and his heart upwards as if he is standing in Heaven. His hands should be resting on his heart, with the right hand clasped over the left hand. He should stand like a servant before his master, in fear, awe, and dread. He should not rest his hand on his hips [during the Amidah].

תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחוז כלים ומעות בידו אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים.

How must one dress [for prayer]? One begins by making himself smart and honourable, as it says "Bow to the Eternal in honourable holiness". One may not stand in prayer in his underwear, and not with a bare head, and not with bare feet - in such a place where one would not stand barefoot before nobility, and would wear shoes. One may not stand holding anything, not tools or money or even Tefillin or a Torah scroll, because they distract one's mind, except on Sukkot when one must hold the Lulav. If one was carrying a load on his head, and the time to pray came, if the load weighs less than 4 kavin it can be draped on one's shoulder, and if it is heavier it should be left on the ground during prayer. The custom of all sages and their disciples is to pray wrapped up.

תקון המקום כיצד יעמוד במקום נמוך ויחזיר פניו לכותל וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן שנאמר וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וגו' וקובע מקום לתפלתו תמיד ואין מתפלל בחורבה ולא אחורי בית הכנסת אא"כ החזיר פניו לבית הכנסת ואסור לישב בצד העומד בתפלה או לעבור לפניו עד שירחיק ממנו ארבע אמות.

Fix the place. What does this mean? One should stand in a low place and turn his face to the wall. One needs to open windows or openings that face Jerusalem in order to prayer facing there, as it is written, "And his windows were directed toward it in his upper chamber, etc. (Daniel 6:11)." One should fix a place for his regular prayer. One should not pray in a ruin nor behind a synagogue, unless he turns his face toward the synagogue. And it is forbidden to sit down next to someone praying the Amidah or to pass before him at a distance of less than four cubits.

לא יעמוד במקום גבוה שלשה טפחים או יותר ויתפלל ולא על גבי מטה ולא על גבי ספסל ולא על גבי כסא היה בנין גבוה אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות שהוא שיעור הבית הרי הוא כעליה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות מכל רוחותיו אף על פי שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו.

One should not stand in a place three or more handbreadths high and pray. [Similarly, he should not pray while standing] on a bed, bench, or chair. A raised platform that has a surface area of four cubits by four cubits which is the [minimum] size of a house, is considered like an attic. Thus, one is permitted to pray there. Similarly, if it is surrounded by walls, even if it is not four cubits by four cubits, one may pray there, since its height is not noticeable, because it constitutes an area unto itself.

האומנין שהיו עושין מלאכה בראש האילן או בראש הנדבך או בראש הכותל והגיע זמן תפלה יורדין למטה ומתפללין וחוזרין למלאכתן ואם היו בראש הזית או בראש התאנה מתפללין במקומן מפני שטרחן מרובה ומה הן מתפללין אם היו עושין בסעודתן בלבד מתפללין שלש תפלות של תשעה עשר ברכות היו עושין בשכרן מתפללין הביננו ובין כך ובין כך אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהן.

Craftsmen working at the top of a tree, or on top of a board or wall when the time of the Amidah arrives must descend in order to pray, and then return to their work. If they were at the top of an olive or fig tree, they may pray where they are, because of the excessive effort [involved in descending]. What is it that they pray? If they are working for meals alone, they recite three prayers of 19 blessings. If they are working for wages, they recite "Give us understanding." In either case, they do not lead the congregation or lift up their hands [to bless the people].

השוויית הקול כיצד לא יגביה קולו בתפלתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוין את לבו עד שישמיע קולו הרי זה מותר ובלבד שלא יהא בציבור כדי שלא תטרף דעתן מקולו.

Control of one's voice: What is implied? A person should not raise his voice during his Amidah, nor should he pray silently. Rather, he should pronounce the words with his lips, whispering in a tone that he can hear. He should not make his voice audible unless he is sick or cannot concentrate otherwise. In such a case, it is permitted except when in a congregation, lest the others be disturbed by his voice.

כריעה כיצד המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה בברכה ראשונה בתחלה ובסוף ובהודיה בתחלה ובסוף וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואח"כ מימין עצמו ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה וכשהוא כורע בארבע הכריעות כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם במה דברים אמורים בהדיוט אבל כהן גדול כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה והמלך כיון ששחה בראשונה אינו מגביה ראשו עד שגומר כל תפלתו.

Bowing, how is it done? The one who is praying bows five bows in each and every prayer. In the first blessing at the beginning and at the end. And in “giving thanks” at the beginning and the end. And when he finishes the prayer, he bows and then takes three steps behind him to take his leave and he says goodbye. He turns his body to the left, and afterward he turns his body to the right, and afterward he raises his head from the bow. And when he bows "4 bows" he bows during the Barukh. And he rises up during the recitation of the Name. And to whom does all this apply? A layman. But a High Priest, bows at the beginning and at the end of all the blessings. And a king? Once he bows at the begining, he does not raise his head until the end of his prayer.

ולמה נותן שלום לשמאלו תחלה מפני ששמאלו הוא ימין שכנגד פניו כלומר כשהוא עומד לפני המלך נותן שלום לימין המלך ואחר כך לשמאל המלך וקבעו שיפטר מן התפלה כמו שנפטרין מלפני המלך.

And why do we start saying goodbye toward the left? Because his left side is the right side of Him whom stands before/in front of him. Namely, when he stands before The King, Giving Peace to the right of the King, and afterward to the left of The King. And it was determined that when he leaves from his praying, like leaving the presence of The King..

כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש.

And all of the bows, these are done by bowing until your vertebrae separate until it is like a [rain]bow [or a bow as in “bow and arrow”].

השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה כריעה האמורה בכ"מ על ברכים קידה על אפים השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה.

Prostrating, how is it done? After he raises his head from bowing the fifth bow, he sits on the ground and falls upon his face to the ground for Tachanun and the entire Tachanun that he wants [to say]. The Bowing referred to everywhere is upon the knees, The Qeda bow is upon the nose. Prostration is done with the hands and legs/feet stretched out until you find yourself placed upon the ground.

כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע אבל מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו במקום אחר.

When you fall upon your face after prayer, some perform the Qeda bow. And some perform the prostration bow. It is forbidden to prostrate upon hewn stones outside of the Temple, as I have explained this in Laws of the Worship of the Stars. And an important man should not fall his face upon the ground unless he is sure that he is as holy as Yehoshu'a. But instead he should lower his face but not place it on the ground. It is permitted for a person to pray in one location and to fall upon his face in another location.

מנהג פשוט בכל ישראל שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים ולא בראש השנה ולא בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים ולא בערבית שבכל יום ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבית וביוה"כ בלבד נופלים על פניהם בכל תפלה ותפלה מפני שהוא יום תחנה ובקשה ותענית.

The custom is straightforward in all of Israel (i.e. the entire Jewish people). That they do not fall on their face [or possibly "That they do not offer Taḥanun (prayers of supplication)"] during Sabbaths, Festivals, Rosh Hashanna, New Moons, Ḥanukkah or Purim. Nor during afternoon prayers leading up to Sabbath eves, nor afternoon prayers leading to the eves of Holy Days, nor for evening prayers on any day. However, there are those who do fall on their faces during evening prayers. [It is] only on the Day of Atonement that one falls on his face for all of the prayers since it is a day of supplications, requests, and fasts.