Prayer and the Priestly Blessing Chapter 8

תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.

Communal prayer is always heard, even if there are sinners in their midst, the Holy One does not reject the prayer of the many, therefore a person needs to join himself with the congregation and not pray as an individual whenever one is able to pray with the community. And a person should always be at the synagogue in the early morning and in the evening because his prayer will not be heard at all times except in the synagogue. And every person that has a synagogue in his city and does not pray there with the community is called a bad neighbor.

ומצוה לרוץ לבית הכנסת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את יי' וכשיצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אלא ילך מעט מעט וכשיכנס בבית הכנסת יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל לקיים מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי.

It is a mitzvah to run to the synagogue as [Hoshea 6:3] states: "Let us know. Let us run to know G-d." A person should not take long steps when he leaves the synagogue. Instead, he should proceed [slowly,] step by step. When one enters a synagogue, he should go in the distance of two doorways and then pray, [in order] to fulfill [the instructions of Proverbs 8:34] which states: "to guard the posts of My doors."

בית המדרש גדול מבית הכנסת וחכמים גדולים אע"פ שהיו להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה והוא שיתפלל שם תפלת הציבור.

A study hall is greater than a synagogue. Even though [some of the] great Sages [lived in] cities where many synagogues were located, they would pray only in the place where they studied Torah. The above applies, [however, only] when one can participate in communal prayer there.

וכיצד היא תפלת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין ושליח ציבור אחד מהם ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה.

What is implied by [the term,] communal prayer? One [person] prays aloud and all [the others] listen. This should not be done with fewer than ten adult free males. The leader of the congregation is [counted as] one of them. Even if some of them have already prayed and fulfilled their obligation, they can complete the [quorum of] ten provided the majority of the ten have not prayed. Similarly, we should not recite Kedushah, read the Torah with its blessings before and after it, or read the haftorah from the Prophets except in [a quorum of] ten.

וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אחריו אמן אלא בעשרה וזה הוא הנקרא פורס על שמע ואין אומרים קדיש אלא בעשרה ואין הכהנים נושאים ידיהם אלא בעשרה והכהנים מן המנין שכל עשרה מישראל הם הנקראים עדה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' והיו עשרה שהרי יצאו יהושע וכלב.

And similarly, one does not make the blessing of the Sh'ma and everyone listens and answers "amen" after him other than with ten, and this is what is called "dividing the Sh'ma". And we do not say Kaddish other than with ten. And the priests do not lift their hands other than with ten. And the priests are part of the count. And [this is because] any ten out of Israel are called a "congregation", as was said, "How long shall I bear this evil congregation..." (Numbers 14:27). And there were ten in that behold Joshua and Caleb were excluded.

וכל דבר קדושה לא יהא אלא בתוך העדה מישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכל אלו הדברים אם התחילו בהם בעשרה והלכו מקצתם אף על פי שאין רשאין יגמרו השאר.

Any holy matter may only [be performed] in a congregation of Jews, as [Leviticus 22:32] states: "And I shall be sanctified among the children of Israel". Regarding all these matters, if they were begun with ten [people] and some leave - even though they are not permitted to - the remainder should conclude [the holy matter].

וצריך להיות כולם במקום אחד ושליח ציבור עמהם במקום אחד חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה והיו תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ויחיד בגדולה אין מצטרפין ציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן שהרי הוא מופלג מהם ואינו עמהם במקום אחד מפני שיש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמו מופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה.

All [ten members of a congregation] and the leader of the congregation must be in one place. [The following rules apply when] a small courtyard opens up in its entirety into a large courtyard: If there are nine [people] in the large one and one in the small one, they may be considered as a group [to form a quorum of ten]. If there are nine [people] in the small one and one in the large one, they are not considered as a group. If a congregation is in the large one, but the leader of the congregation is in the small one, they fulfill their obligation. If the congregation is in the small one, but the leader of the congregation is in the large one, they do not fulfill their obligation since he is separate from them and not with them in one place. [The motivating principle is] that the walls on each side of the large courtyard separate it from the small one. [However], the smaller one is not separated from the large one, but rather, is considered as its corner.

וכן אם היתה צואה בגדולה אסור להתפלל ולקרות ק"ש בקטנה היתה צואה בקטנה מותר להתפלל ולקרות ק"ש בגדולה אם לא היה שם ריח רע מפני שהיא מופלגת ממנה.

Similarly, if there were feces in the larger [courtyard], it is forbidden to pray or recite the Shema [even] in the smaller one. If there were feces in the smaller one, it is permissible to pray and recite the Shema in the larger one provided there is not a foul odor since [the larger courtyard] is set apart from [the feces].

שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן כיצד בשעה שהוא מתפלל והם שומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה הרי הן כמתפללין בד"א כשאינו יודע להתפלל אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו.

The leader of the congregation fulfills the obligation of the public. How? At the time that he prays and they listen and answer "amen" after each and every blessing, behold it is as if they are praying. In what case is this? When one does not know how to pray; but the one who knows does not fulfill his obligation other than with his own prayer.

במה דברים אמורים בשאר ימות השנה חוץ מראש השנה ויום הכפורים של שנת היובל אבל בשני ימים אלו שליח ציבור מוציא את היודע כשם שמוציא מי שאינו יודע מפני שהם ברכות ארוכות ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוון דעתן כשליח ציבור לפיכך אם רצה היודע לסמוך בשני ימים אלו על תפלת ש"ץ להוציאו ידי חובתו הרשות בידו.

When does the above apply? Throughout the entire year with the exception of Rosh HaShanah, and Yom Kippur of the Jubilee year. On these two days, the leader of the congregation can fulfill the obligation [of prayer] on behalf of those who know [how to pray] just as he can fulfill the obligation [of prayer] on behalf of those who do not know [how to pray] because [the Shemoneh Esreh recited on these days contains] long blessings and most people do not know them [to the extent] that they can have the same intention as the leader of the congregation. Therefore, on these two days, even a person who knows [how to pray] is granted permission to rely on the prayers of the leader of the congregation to fulfill his obligation [of prayer] if he so desires.

אין ממנין שליח ציבור אלא גדול שבציבור בחכמתו ובמעשיו ואם היה זקן הרי זה משובח ביותר ומשתדלין להיות שליח ציבור אדם שקולו ערב ורגיל לקרות ומי שלא נתמלא זקנו אע"פ שהוא חכם גדול לא יהא ש"ץ מפני כבוד ציבור אבל פורס הוא על שמע משיביא שתי שערות אחר שלש עשרה שנים.

We do not appoint a leader of the congregation other than one who is great in the congregation in his wisdom and in his deeds. And if he is old, behold this is extremely praiseworthy. And we make an effort to have as leader of the congregation one who has a pleasant voice and is used to reading. And one who does not have a full beard, despite that he is a great scholar may not be leader of the congregation because of the honor of the congregation, but he may divide the Sh'ma from the time he grows two hairs after thirteen years [of age].

וכן העלג כגון מי שקורא לאל"ף עי"ן או לעי"ן אל"ף וכל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקונן אין ממנין אותו שליח ציבור והרב ממנה אחד מתלמידיו להתפלל לפניו בציבור הסומא פורס על שמע ונעשה שליח ציבור אבל מי שכתפיו מגולות אף על פי שהוא פורס על שמע אינו נעשה שליח ציבור לתפלה עד שיהיה עטוף.

And similarly, one who is inarticulate, for example one who reads an ayin for an aleph or and aleph for an ayin or any one the cannot pronounce the letters in their established manner we do not appoint him leader of the congregation. And a rabbi may appoint one of his students to pray before him in the congregation. A blind person may divide the Sh'ma and can be made leader of the congregation, but someone whose shoulders are uncovered, even though he may divide the Sh'ma, he may not be made leader of the congregation for the Prayer [i.e. Amidah] until he is covered.