Murderer and the Preservation of Life Chapter 5

כָּל הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה מִמְּדִינָה שֶׁהָרַג בָּהּ לְעָרֵי מִקְלָט וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַגְלוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדל". וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יִקְחוּ כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּדֵי לֵישֵׁב בְּעִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה לב) "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ":

Whenever a person kills unintentionally, he should be exiled from the city in which he killed, to a city of refuge. It is a positive mitzvah to exile him, as implied by Numbers 35:25: "He shall dwell there until the death of the High Priest." The court is admonished not to accept a ransom from the killer to enable him to remain in his city, as Ibid.:32 states: "You shall not accept a ransom so that he will not have to flee to his city of refuge."

אֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה אֶלָּא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהֱרָג מִיָּד. אֲבָל אִם חָבַל בּוֹ בִּשְׁגָגָה אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת אֵינוֹ גּוֹלֶה שֶׁמָּא הוּא קֵרֵב אֶת מִיתַת עַצְמוֹ אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בַּחֲבּוּרָה וַהֲרָגָתְהוּ. אֲפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ כָּל שְׁנֵי הַסִּימָנִים וְעָמַד מְעַט אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם לֹא פִּרְכֵּס כְּלָל אוֹ שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ כְּגוֹן בַּיִת סָתוּם שֶׁל שַׁיִשׁ הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

A person who kills unintentionally is not exiled unless the person whom he kills dies immediately. If, however, he wounds a person unintentionally - even though the court assesses that the victim will die - and the victim indeed falls sick and dies, the killer is not exiled. The rationale is that the death may not have been entirely the killer's fault; perhaps the victim in some way hastened his own death or wind entered his wound and caused him to die. Even if the killer severed the victim's windpipe and esophagus, if the victim remained alive for a short while, the killer is not exiled on his accord. Therefore, it is only when the victim died without entering any death spasms at all, or was killed in a place that was not open to the wind - e.g., a closed marble building, or the like - that the killer is exiled.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת הָעֶבֶד (אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב) גּוֹלֶה. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ אֶת הָעֶבֶד בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה טו) "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם":

When a Jew unintentionally kills a servant or a resident alien, he must be exiled. Similarly, if a servant unintentionally kills a Jew or a resident alien, he should be exiled. Similarly, a resident alien who kills another resident alien or a servant unintentionally should be exiled, for the passage concerning the cities of refuge, Numbers 35:15, describes them as being for "the children of Israel, an alien and the residents among you."

גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁגָגָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׁגַג הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג. אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָרְגוֹ הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְנֶהֱרָג עָלָיו הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לְהָרְגוֹ. וְעַכּוּ"ם שֶׁהָרַג אֶת הָעַכּוּ"ם בִּשְׁגָגָה אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה טו) "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל":

When a resident alien kills a Jew unintentionally, he should be executed, even though he acted unintentionally. The rationale is that a person must always take responsibility for his conduct. Similarly, if a resident alien kills another resident alien because he thought that it was permitted to kill, he is considered to be close to acting intentionally, and he should be executed, for he intended to kill. When one gentile kills another gentile unintentionally, the cities of refuge do not serve as a haven for him, for the above verse states: "For the children of Israel."

הַבֵּן שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה וְכֵן הָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֲרָגוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת לִמּוּד. אוֹ שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ. אֲבָל אִם יִסֵּר בְּנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹ חָכְמָה אוֹ אֻמָּנוּת וּמֵת פָּטוּר:

When a son unintentionally kills his father, he should be exiled. Similarly, when a father unintentionally kills his son, he should be exiled. When does the above apply? When the father kills the son while not in the midst of Torah study, or when he was teaching his son a profession that is not necessary for him. If, however, he imposes punishment on his son while teaching him Torah, secular knowledge or a profession, and the son dies, the father is not liable for exile.

וְכֵן הָרַב הַמַּכֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ אוֹ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה אֶת בַּעַל דִּין הַנִּמְנָע מִלָּבוֹא לַדִּין וֶהֱמִיתוֹ בִּשְׁגָגָה פָּטוּר מִן הַגָּלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ה) "לַחְטֹב עֵצִים". לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת. יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהֲרֵי שָׁגְגוּ וְהָרְגוּ בִּשְׁעַת עֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת:

Similarly, when a teacher strikes a student or an emissary of the court strikes a litigant who refuses to appear in courtand accidentally kills him, he is not liable for exile. This concept is derived from Deuteronomy 19:5, which mentions the punishment of exile for a person who unintentionally kills a colleague while "chopping wood" - i.e., a permitted act. Thus, this punishment is not imposed when a father strikes a son, a teacher strikes a student, or an emissary of the court strikes a litigant, for they unintentionally killed while performing a mitzvah.

בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט וּבֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָרַג בָּהּ שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם וְדָנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יב) "וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם". מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה מְמִיתִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יב) "וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם". מִי שֶׁנִּפְטַר פּוֹטְרִים אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם". מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) "וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ":

At the outset, both a person who killed unintentionally and one who killed intentionally should flee to a city of refuge. The court in the city in which the killing took place sends for the killer and brings him back to that city, as ibid.:12 states: "And the elders of his city shall send and take him from there." If the killer is condemned to execution, he should be executed, as ibid. continues: "And they shall give him to the hand of the blood redeemer." If a person is absolved, he should be released, as Numbers 35:25 states: "And the congregation shall save the killer from the hand of the blood redeemer." And if the killer is sentenced to exile, he should be returned to his previous place, as ibid. continues: "And the congregation shall return him to his city of refuge."

כְּשֶׁמְּשִׁיבִין אוֹתוֹ מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יַהַרְגֵנוּ גּוֹאֵל הַדָּם בַּדֶּרֶךְ. וְאוֹמֵר לָהֶם אַל תִּנְהֲגוּ בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָּמִים, בְּשׁוֹגֵג בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ:

When he is returned to his city of refuge, he is given two Torah sages to accompany him, lest the blood redeemer attempt to kill him on the way. They should tell him: "Do not deal with him in the manner of those who shed blood. It was unintentional that this happened."

רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה שֶׁהֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ו) "וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת":

When a blood redeemer slays a person who killed unintentionally outside the Sabbath limits of his city of refuge, he is not held liable, as Deuteronomy 19:6 states: "He is not judged as liable to be executed."

אֶחָד הַהוֹרְגוֹ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְעִיר מִקְלָט אוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בַּחֲזִירָתוֹ עִם הַשְּׁנַיִם שֶׁשּׁוֹמְרִין אוֹתוֹ. נִכְנַס לְעִיר מִקְלָטוֹ וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה וּרְשׁוּת לְגוֹאֵל הַדָּם לְהָרְגוֹ. וְאִם הֲרָגוֹ כָּל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כז) "אֵין לוֹ דָּם":

The above applies whether he kills him on the road before he enters his city of refuge or if he kills him when returning together with the two who are guarding him. If he enters his city of refuge and intentionally departs beyond its Sabbath boundaries,he has granted license for his life to be taken. The blood redeemer is permitted to kill him. And if another person kills him, that other person is not liable, as Numbers 35:27 states: "There is no liability for his blood."

יָצָא חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ בִּשְׁגָגָה כָּל הַהוֹרְגוֹ בֵּין גּוֹאֵל הַדָּם בֵּין שְׁאָר אָדָם גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. הֲרָגוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּם עִיר מִקְלָטוֹ אֲפִלּוּ גּוֹאֵל הַדָּם הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו:

If the killer leaves his city of refuge unintentionally, whoever slays him - whether the blood redeemer or another person - should be exiled. If the killer is slain within the Sabbath limits of the city of refuge, the one who slayed him should be executed.

הַמִּזְבֵּחַ קוֹלֵט שֶׁנֶּאֱמַר בְּהוֹרֵג בְּזָדוֹן (שמות כא יד) "מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" מִכְּלָל שֶׁהַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ נֶהֱרָג בַּמִּזְבֵּחַ לְפִיכָךְ הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וּקְלָטוֹ מִזְבֵּחַ וַהֲרָגוֹ שָׁם גּוֹאֵל הַדָּם הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו כְּמִי שֶׁהֲרָגוֹ בְּתוֹךְ עִיר מִקְלָט:

The altar in the Temple serves as a haven for killers. This is derived from Exodus 21:14, which states with regard to a person who kills intentionally: "You shall take him from My altar to die." One can derive from this, that one who kills unintentionally should not be killed at the altar. Thus, if a person kills unintentionally and takes refuge at the altar, and the blood redeemer kills him there, he should be executed as if he killed him in a city of refuge.

אֵין קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ בֵּית הָעוֹלָמִים בִּלְבַד וְאֵין קוֹלֵט אֶלָּא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ. אֲבָל זָר אוֹ כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהֱרָג אוֹ שֶׁהָיָה עוֹבֵד וְלֹא הָיָה עַל גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ אֶלָּא סָמוּךְ לוֹ אוֹ אוֹחֵז בְּקַרְנוֹתָיו אֵינוֹ נִקְלָט:

What serves as a haven is only the top of the altar in the Temple. Moreover, it serves as a haven only for a priest who is in the midst of sacrificial worship. For a person other than a priest, a priest who is not involved in the sacrificial worship, or a priest who was involved in the sacrificial worship but was near the altar or holding on to its horns, the altar does not serve as a haven.

וְכֵן מִי שֶׁקְּלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם אֶלָּא מוֹסְרִין [לוֹ] שׁוֹמְרִין וּמַגְלִין אוֹתוֹ לְעִיר מִקְלָטוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּמְחֻיַּב גָּלוּת. אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּדִין הַמַּלְכוּת אוֹ מִבֵּית דִּין שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ לוֹ וַאֲפִלּוּ הָיָה זָר הֲרֵי זֶה נִצָּל וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעִם הַמִּזְבֵּחַ לָמוּת לְעוֹלָם. אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין בְּעֵדוּת גְּמוּרָה וְהַתְרָאָה כִּשְׁאָר כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין תָּמִיד:

If someone takes refuge on the altar, he is not left there. Instead, he is given guards and taken to a city of refuge. When does the above apply? When one is obligated to be exiled. If, however, a person feared that a king will have him executed as is the king's authority, or that the court will execute him as an immediate directive, and fled to the altar and held on to it, he should be saved. This applies even if he is a commoner. He should not be taken from the altar to die unless he was sentenced to death because of the testimony of witnesses who delivered a warning, as is always required with regard to those executed by the court.